Work Text:
הוגוורטס
11 נובמבר 2015
"אני לא משעה את הילדה וזהו, סוף פסוק".
פרופסור מקגונגל יצאה בזעם מחדר המורים וטרקה את הדלת בעוצמה, גורמת לחליפת השריון להתנדנד בצורה מסוכנת. הדיוקנאות התלחששו כשחלפה בסערה במסדרונות. ליד כיתת תולדות הקסם היא נתקלה בפיבס, שעסק בהדבקת גלילי קלף על הדלת. הוא קפא באוויר לרגע לפני שטס בבהלה לכיוון המדרגות, ונתקל חזיתית בשלט 'סכנה כאן בונים' שחסם את המסדרון ההרוס.
"קטניפ!" הגרגויל השומר על הכניסה למשרד המנהלת זינק אחורה, ואפילו המדרגות האיצו את קצבן הרגיל.
פרופסור מקגונגל נכנסה למשרדה וסגרה את הדלת בעדינות מפתיעה. אש עליזה בערה באח והחתול האפור שישב מולה והתלקק הרים את ראשו ויילל. "אתה רעב, טאבי?" היא מילאה את הקערה באוכל התיישבה ליד שולחן המהגוני העצום ומשכה אליה גיליון קלף ריק. טיפות דיו יצרו שביל לאורך הקלף הנקי בשעה שלעסה את קצהו של עט הנוצה ובהתה בלהבות.
"צרות, מינרווה?" נשמע קול שקט.
"ומה אתה חושב, אלבוס?" היא דיכאה את הדחף להשליך את קסת הדיו בפרצופו המחייך של דיוקן המנהל. עווית חלפה בפניה כשמבטה חלף על פני שכנו משמאל.
זה היה צעד מאוד אצילי מצידו של הארי פוטר להנציח את סוורוס סנייפ באמצעות דיוקן, אבל לא הוא היה זה שצריך לסבול יום יום את הבעתו הקודרת, תזכורת תמידית למאורעות המלחמה.
"במה אפשר לסייע, מינרווה?" המשיך דיוקנו של דמבלדור. "בירוקרטיה מול משרד הקסמים? או שמא בעיות עם הסגל? הוראס שוב עושה צרות? אמרי לי מה את צריכה ואמצא את הפתרון".
מקגונגל התרוממה מכיסאה בזעם והשליכה את הקלף המוכתם לסל הניירות.
"עשית מספיק נזק, אלבוס, תודה רבה!" צלפה. היא נטלה את הגלימה החמה ויצאה בהבזק של להבה ירוקה מהחדר. החתול זינק לאחור ויילל במחאה, מביט בגינוי בלהבות האח שחזרו לצבען הרגיל. בקפיצה קלילה הוא עלה והתיישב על כיסא המנהלת המהודר.
הקוטג' הכפרי הקטן בפרברי לונדון עמד בניגוד מוחלט לחדר שממנו הגיעה. מקגונגל ישבה על הספה המהוהה ולגמה מכוס התה.
"רמוס תכף מסיים לרחוץ את הילדים," אמרה דורה שיצאה מהמטבח. היא הניחה בזהירות סיר מרק גדול במרכז השולחן, ובנפנוף שרביט ערכה סביבו כוסות וצלחות. "תאכלי איתנו, מינרווה?" מקגונגל הנהנה, וחייכה לעצמה כשהאישה ורודת השיער הסתובבה בחדר והשליטה בו סדר באמצעות השרביט. קוביות המשחק חזרו לסלסלה, העיתונים סידרו את עצמם בערימה על השולחן הקטן וצמרור אחד מאוד מופתע נשלף מאחורי הארון.
הילדים הנקיים ירדו בדהרה במדרגות וחיבקו את מקגונגל בהתלהבות.
"דודה מינרווה, תשחקי איתנו?" שאל ג'וליאן בן השש.
"קודם נאכל ארוחת ערב", אמר רמוס. הוא שלף את שרביטו וייבש את טביעות הרגליים הרטובות שהתאומים השאירו אחריהם.
"מינרווה, מה שלומך? תצטרפי אלינו לארוחה?"
"בוודאי, רמוס". האווירה הנעימה השכיחה ממנה כליל את כעסה הקודם. "ואפילו אקריא סיפור לילדים אם יתנהגו יפה".
"יש!" הריע מייקל. הוא הזדקף בכיסאו ושילב את ידיו. "הנה, אני מתנהג יפה".
כשעה לאחר מכן, כשישבו שוב על הספה לוגמים תה ואוכלים עוגיות, מקגונגל סיפרה לבני הזוג על הישיבה הסוערת.
"העלמה פ' היא ילדה משנה ראשונה, היא בת מוגלגים ויש לה כוחות קסם חזקים מאוד. אז כן, לפעמים הם מתפרצים ללא שליטה והיו כמה תקריות בלתי נעימות, אבל בשם מרלין, להשעות אותה רק בגלל שפוצצה קדרות בכיתת השיקויים בלי כוונה? אני לא מבינה מה עובר בראשו של הוראס סלגהורן, היא ילדה ותפקידנו ללמד אותה לשלוט בקסם שלה, לא להיפטר ממנה כשזה נעשה קצת קשה".
"זה נשמע לא פשוט," העיר רמוס.
"זה לא אמור להיות מסובך. לקחתי אותה לשיעורים פרטיים, פיליוס עובד אתה על תרגילי ריכוז, היא מאוד מוכשרת. היית מאמין שהיא הצליחה להפוך את הכיסא של פרופסור סיניסטרה לארנב ענק? ועוד בלי שרביט?" דורה השמיעה צחקוק חנוק. מבטיהן נפגשו, הצחקוק הפך לצחוק רועם ומקגונגל מצאה את עצמה מצטרפת.
"אנחנו נעיר את הילדים," התנשפה דורה. "ארנב ענקי, בחיי!"
מקגונגל מחתה את פניה במטפחת ולגמה מהתה.
"לצערי זה לא תמיד מוצלח. חלק מהתאונות מסכנות אותה ואת חבריה, זה מה שניסיתי לומר להוראס. לשלוח אותה הביתה עכשיו זה כמו לשחרר היפוגריף משתולל".
"האגריד מתמחה באלה", מלמל רמוס ודורה השמיעה שוב נחרת צחוק.
"אני מתנצל מינרווה, תמשיכי," אמר רמוס בפנים חתומים. מקגונגל ראתה את השעשוע בעיניו ונזכרה מה הביא אותה לכאן.
"אני זקוקה לעזרתך, רמוס," אמרה. "ניסינו את כל השיטות המקובלות. שיחות, עונשים, שיעורים פרטיים. אני צריכה את החשיבה המקורית שלך. בטוח יש משהו שאני מפספסת".
"זו לא הילדה הראשונה שמתקשה לשלוט בקסם שלה, גם לטדי היו לא מעט בעיות," ענה רמוס.
"וגם לי", הוסיפה דורה. "הייתי בריתוק ימים שלמים עד שלמדתי להפוך גפרור למחט ולא את השולחן לחזיר". מקגונגל הזדקפה בכיסאה. זו הייתה תזכורת מכאיבה לטעויות העבר שלה. איך יכלה לשכוח ששני אלה היו תלמידיה?
"הרבה דברים השתנו", אמרה לבסוף. "השיחות והשיעורים הפרטיים עם טדי עזרו מאוד והיה לנו את שיתוף הפעולה המלא מכם. ההורים המוגלגים שלה לא ממש מבינים מה הבעיה. הם רצו לשלוח אותה לפסיכולוג". קולה התרומם. "בשם מרלין, הילדה מתקשה בקסם, לא משוגעת".
"מינרווה", אמר רמוס בתקיפות, "אודה לך אם לא תשתמשי במילה הזו. פסיכולוגים מטפלים באנשים שזקוקים לעזרה. לא תקראי לחולה אבעבועות דרקון בשמות גנאי רק מפני שפנה למרפאים לבקש טיפול".
מקגונגל הרגישה את הגוש החונק בגרונה. היא עושה הכל לא נכון היום, היא שנאה את הרגשת הכישלון המאיים מעל ראשה. איזו מין מנהלת היא, שלא מסוגלת לפתור אפילו משבר קטן מבלי להסתכסך עם כל האנשים שסביבה? יד רכה הונחה על ידה.
"אל תתייאשי, מינרווה, יש פתרון במקום כלשהו," אמרה דורה.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי לטעות, לא במקרה הזה".
"את לא מושלמת, את עושה טעויות אבל את לומדת מהן. מה שחשוב כרגע זה למצוא פתרון לילדה".
"אני לא אלבוס," אמרה מקגונגל במרירות. "אין לי פתרון קסמים לכל בעיה".
"את יודעת שזה לא נכון, מינרווה", ענתה דורה. "פרופסור דמבלדור לא היה מושלם, הוא עשה טעויות ענקיות ואת עדיין אוספת את השברים".
קול בכי נשמע. רמוס קם ממקומו ועלה למעלה לחדר הילדים.
"אל תיקחי את רמוס כל כך קשה", המשיכה דורה, "הוא מוציא דברים מפרופורציה".
"לא, הוא לא. את מבינה, דורה, זו הבעיה. אני מוקפת באנשים שמרנים וצרי מוחין. עברו שבע-עשרה שנים ואנחנו עדיין מלקקים את הפצעים ולא מתקדמים קדימה. כשהוא לימד יחד איתי הצלחנו לשנות דברים, אבל מאז שעזב..." היא לגמה שוב מהתה והרגישה איך הכעס חוזר לבעבע בתוכה.
"הוראס סלגהורן מתנגד לכל הצעה שאני מעלה, נוויל לונגבוטום עדיין מתנהג כמו תלמיד בן שש-עשרה ופיליוס, ציפיתי ממנו לפחות לתמיכה, אבל הוא פשוט עמד שם ואמר הן לכל מילה שיצאה מפיו של הוראס".
"נשמע שהילדה הייתה הקש ששבר את גב הגמל", אמרה דורה.
"בדיוק". מקגונגל קמה ממקומה והחלה פוסעת בחדר. "אני צריכה למצוא לה פתרון קודם כול ואז לטפל בבעיות האחרות. אני צריכה מומחה חיצוני, מישהו שמבין בילדים ויוכל לעזור לה".
"למעשה, יש לי את האדם המתאים בשבילך מינרווה", רמוס חזר. היא תהתה כמה זמן עמד על המדרגות והקשיב. "שמו סטפן והוא פסיכולוג ילדים מוערך מאוד. הוא עובד כפסיכולוג אצל המוגלגים ומאתר ילדים בעלי כוחות קסם. הוא מתמחה בזה. הרבה מאוד בני מוגלגים שהבאתי לך בשנים שלימדתי היו גילוי שלו".
"אני לא חושבת".
"תקשיבי מינרווה, ניסית את השיטות הרגילות וזה לא עבד. תני לו צ'אנס. יהיה לך קל להסביר להורים שלה מה את מנסה לעשות, ואני מבטיח לך שעם ההבנה והניסיון שלו בקסם הוא יצליח לפחות להשיג התקדמות".
"אבל פסיכולוג של מוגלגים?"
"הוא קוסם, מינרווה. הוא יצר לעצמו תפקיד שיש לו ביקוש. יש לו הכשרה מוגלגית אבל ניסיון עם קוסמים, הוא בדיוק האדם שאת צריכה".
"זה מאוד לא מקובל, רמוס. בדרך כלל אנחנו פותרים בעיות כאלה בתוך המערכת".
"את אמרת בעצמך שאת זקוקה למומחה חיצוני. סטפן עובד עם בני מוגלגים כבר שנים".
מקגונגל הביטה בו הוא נראה רציני ונחוש. ההערה שלו על אבעבועות דרקון עדיין צרבה, היא חשבה שהיא יודעת מה הוא באמת רצה לומר והרגישה צורך להתנצל.
"רמוס, אני מצטערת," התחילה.
"אין צורך, מינרווה", הוא הושיט לה גליל קלף קטן. "זו הכתובת שלו. שלחי לו ינשוף. אם זה לא יעבוד נחשוב על דרכים אחרות, אבל בשם מרלין, תני לו הזדמנות, מינרווה".
משרד המנהלת - הוגוורטס
12 נובמבר 2015
פרופסור מקגונגל ישבה במשרדה וסיימה לעבור על הדואר ממשרד הקסמים. היא הושיטה את ידה לסלסלת הדואר ושלפה משם גליל קלף קטן. "דוקטור סטפן ו', פסיכולוג ילדים, שדרת בוקיצה A98, לונדון".
אין ברירה, היא חייבת לעשות את זה. הילדה זקוקה לעזרה וזו ההזדמנות הטובה ביותר שיש לה. היא טבלה את עט הנוצה שוב בדיו ולקחה גיליון קלף חדש.
12 נובמבר 2015
ביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
דוקטור ס"ו הנכבד,
הופניתי אליך על ידי עמיתי פרופסור ר' לופין מהוגוורטס. ברצוני להתייעץ עמך בנושא הנוגע בתחום התמחותך.
מכיוון שמדובר בעניין רגיש הקשור לתלמידה אבקש לפגוש אותך במשרדי ולקבל את הסכמתך לשמירה על סודיות המקרה.
בברכה,
פרופסור מ' מקגונגל
מנהלת הוגוורטס
12 נובמבר 2015
לונדון
פרופסור מקגונגל הנכבדה,
קיבלתי את מכתבך. על מנת שאוכל להעריך אם יש באפשרותי לקחת את הטיפול במקרה, עליי לבקש ממך לשלוח לי פירוט מלא של הבעיה הכולל את גילה של התלמידה, תיאור מפורט ככל האפשר של הנסיבות שהביאו להחלטה על הצורך בטיפול, ומה מידת המעורבות של הוריה במהלך הטיפולי הנדרש.
ניתן להעביר אליי את המסמכים בדואר מוגלגי רשום או באמצעות פרופסור לופין.
בברכה,
ד"ר סטפן ו'
13 נובמבר 2015
ביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
מסווג - מידע רגיש
ד"ר סטפן ו' הנכבד,
לבקשתך מצורפים המסמכים הנדרשים.
אחזור על בקשתי לקיום פגישה מקדימה על מנת שניתן יהיה להחליט לגבי הטיפול במקרה.
בברכה,
פרופסור מ' מקגונגל
מנהלת הוגוורטס
17 נובמבר 2015
לונדון
פרופסור מקגונגל הנכבדה,
לאחר עיון בחומר הנוגע למקרה של העלמה פ' מבית ספרך, אשמח לקבל עליי את הטיפול.
להלן מועדים אפשריים לפגישה ראשונה:
יום ב' 23.11 בשעה 14:30
יום ו' 27.11 בשעה 18:45
יום ב' 30.11 בשעה 11:25
הפגישה נמשכת כשעה וחצי וכוללת אבחון מקיף ושיחה עם הנערה.
בהתאם לדרישות החוק, על הנערה להיות מלווה באדם מבוגר במשך כל הפגישות, עדיפות לאחד מהוריה או איש צוות מבית הספר.
בברכה,
ד"ר סטפן ו'
17 נובמבר 2015
רמוס,
קיבלתי תשובה מהדוקטור. הוא מתעלם מדרישתי למפגש מקדים ורוצה לקבוע פגישה ישירות עם הנערה.
אתה בטוח שהוא האדם הנכון לטיפול הזה?
מינרווה
17 נובמבר 2015
מינרווה,
הוא מקצוען, ראית את התעודות שלו. פשוט תסמכי עליו.
רמוס
נובמבר 2015
ביה"ס הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
ד"ר סטפן ו' הנכבד,
העלמה פ' תגיע לטיפול ראשון במרפאתך ביום ב' 23.11.15 בשעה 14:30 בליווי שלי.
בברכה,
פרופסור מ' מקגונגל
מנהלת הוגוורטס
24 נובמבר 2015
לונדון
אישי - מסווג
פרופסור מקגונגל הנכבדה,
להלן סיכום האבחון של העלמה פ' מיום 23 בנובמבר 2015.
הנערה בת אחת-עשרה ושמונה חודשים, בת מוגלגים ללא קרובי משפחה קוסמים ידועים.
למיטב זיכרונה, גילויי הקסם התחילו בגיל מוקדם, יש צורך לוודא עם הוריה שאכן זה כך.
כוח הקסם הגולמי נמצא באחוזון הגבוה בהשוואה לבני גילה, עם נטייה חזקה לשינויי צורה.
רמת השליטה בקסם נמוכה משמעותית מהממוצע בקרב שכבת הגיל המתאימה.
מבחינה אינטלקטואלית מדובר בנערה אינטליגנטית בעלת כושר ביטוי גבוה ויכולות שכליות באחוזונים העליונים לשכבת הגיל.
האינטליגנציה הרגשית נמצאת באחוזונים הנמוכים של שכבת הגיל והפער בין הרמה השכלית לרמה הרגשית מקשה על התנהלותה בחברה.
אבחון TOVA מעיד על הפרעת קשב קלה מאוד שניתנת לטיפול באמצעים שמרניים ללא צורך בטיפול תרופתי.
המלצותיי:
- טיפול רגשי במרפאה פעם בשבוע, בנוכחות איש צוות ביה"ס או מלווה מבוגר אחר. הטיפול יעסוק הן בבעיות החברתיות והן בטכניקות לשליטה בקסם.
- תרגילים יומיומיים לביצוע בבית הספר תחת השגחה צמודה של איש צוות.
- פעילות גופנית מרובה.
- יש לאפשר לנערה זמנים מוגדרים להסתובבות בזמן השיעורים.
- מומלץ לפתח שיטת תגמול לחיזוק התנהגות חיובית, בשלב זה עדיף להימנע מענישה על חריגות עד להשגת התקדמות בטיפול.
כפי שסוכם בשיחתנו, מצורפת חוות הדעת המלאה ושאלון להורים.
אבקש לקבל לפני הפגישה הבאה את השאלון המלא.
בברכה,
ד"ר סטפן ו'
פסיכולוג
26 נובמבר 2015
הוגוורטס
ד"ר סטפן ו' שלום,
בנוגע לטיפול בעלמה פ'.
מצורפים המסמכים הנדרשים, שאלון מלא על ידי ההורים, חוות דעת פסיכיאטריות מטיפולים קודמים ודוחות מבתי הספר המוגלגים.
עלי לציין שניכר שיפור מיידי בשיתוף הפעולה של העלמה פ' מייד לאחר הפגישה הראשונה.
בברכה,
פרופסור מ' מקגונגל
1 דצמבר 2015
לונדון
פרופסור מקגונגל שלום,
כפי שסוכם בשיחתנו, מצורף סיכום כתוב של הפגישה עם העלמה פ'. ניכר בהחלט שמתבצעת השקעה בילדה וקיום סדיר של התרגילים.
במענה לשאלתך לגבי הנחיצות של לימוד מסודר של ביצוע לחשים ללא שימוש בשרביט, טענתי העיקרית היא שהשגת שליטה בקסם הילדי, הוא הקסם שאתם אנשי החינוך מגדירים כבלתי רצוני, תביא בהכרח להשגת שליטה מהירה יותר בשימוש בשרביט.
השאלה הבסיסית שנשאלת היא מהיכן נובע הקסם? האם מהילד עצמו או מהכלי שהוא נושא עמו? ישנם ילדים שמתקשים מאוד להבין את העובדה הברורה ששרביט הוא רק אחד מהכלים הרבים שהם יכולים להשתמש בהם כדי לתעל את הקסם שלהם ולהשתמש בו. באופן כללי אני מוצא שרוב הקוסמים מפתחים תלות בלתי בריאה במכשיר ולא מנצלים את מלוא פוטנציאל הקסם שלהם.
אני מוצא שבמקרה הזה בדרך כלל עדיף מראה עיניים, ואשמח להמשיך לדון עמך בנושא בפגישת הסיכום הבאה לאחר הטיפול של העלמה פ'.
בברכה,
ד"ר סטפן
2 דצמבר 2015
הוגוורטס
ד"ר סטפן שלום,
קראתי בעניין את מכתבך.
לטעמי הבעיה העיקרית בטענה שהעלית נוגעת לנושא השליטה או אי-השליטה בקסם. טיבו הבסיסי של הקסם הוא בהיותו פרוע ובלתי מסודר, והשימוש בשרביט מאפשר להכניס סדר בכאוס ולתעל את הפוטנציאל הטבעי שאכן טמון בילד עצמו על מנת להביא לתוצאות הרצויות, שהן קסמים שימושיים שאינם מזיקים לסביבה.
מצרפת עבורך מאמר שהתפרסם לפני מספר שנים במגזין שינויי צורה היום, ובו דיון מעניין לגבי היתכנות ביצוע קסמי שינוי צורה אצל ילדים צעירים. מניסיוני האישי אני יכולה להעיד שילדים רבים מגיעים לשנה הראשונה בבית הספר עם יכולות מסוימות בלחשים, אבל רק מעטים מהם מגלים כישרון כלשהו לשינוי צורה לפני הלימודים הפורמליים, וילדים אלו בדרך כלל יגדלו להיות קוסמים חזקים יותר מחבריהם.
כמו כן, בשיחה עם עמיתי למקצוע, הפרופסור ללחשים פיליוס פליטיק, העלנו את ההשערה שבניגוד למיון לבתים בהוגוורטס - שהוא שרירותי מעצם טיבו, ההצלחה במקצועות הבסיס בשנה הראשונה מעידה יותר מכול על פוטנציאל ההצלחה של הילד בעתיד ועל כיוון הקריירה שהוא צפוי לבחור בו. עם זאת, שנינו הסכמנו ששליטה טובה בשרביט היא הבסיס שבלעדיו קוסם אינו יכול להסתדר בעולם.
אשמח בהחלט להמשיך לדון בנושא בפגישתנו הבאה.
בברכה,
פרופסור מ' מקגונגל
7 דצמבר 2015
לונדון
פרופסור מקגונגל היקרה,
קבלי את התנצלותי הכנה לגבי אי-הנוחות שנגרמה לך בשל אי-חיבור האח במשרדי לרשת הפלו. לאחר התייעצות עם מכרנו המשותף רמוס לופין הוחלט שיבוצעו כמה שינויים פיזיים במשרד, ולאחר מכן ניתן יהיה לחבר את האח לרשת. כולי תקווה שהשינוי יבוצע כבר בימים הקרובים לפני פגישתנו הבאה.
לגבי נושא שיחתנו, אני עדיין סבור שבית הספר שלכם קושר את התלמיד לשרביט בשלב מוקדם מדי בהכשרתו, ושעל מנת להשיג קוסמים טובים יותר עליכם לתת להם גישה לקסם הטבעי שלהם תחת הדרכה. כך יוכל להתבצע מעבר חלק יותר מהקסם הילדי הבלתי-מכוון לקסם המכוון והנשלט. כפי שהדגמתי לך, ניתן לבצע לחשים מורכבים ביותר ללא שימוש בשום כלי עזר חיצוני, ואף התנועה המודגשת של נפנוף היד היא רק כלי עזר, כיוון שהקסם בצורתו הגולמית והטהורה הוא פרי מחשבה ורצון בלבד.
לגבי העלמה פ', אני חייב לסייג את הביקורת שוודאי השתמעה מדבריי על כך שמנהלת בית הספר טורחת ומלווה אותה באופן פרטי. ניכר שהטיפול האישי מסייע מאוד לנערה ושיש בה הערכה רבה מאוד לפועלך. אני חוזר ומדגיש את החשיבות שבחיזוקים חיוביים, אם כי אכן יש צדק בדברייך והגיע הזמן להחזיר גבולות מסוימים להתנהגותה. אני סבור שהתרגילים החדשים יסייעו לה לשבת זמן רב יותר בשיעור ולא להפריע.
מצורף סיכום המפגש.
בברכה,
סטפן
11 דצמבר 2015
הוגוורטס
ד"ר סטפן היקר,
רמוס לופין סיפר לי שחיברת כבר אתמול את האח במשרדך לרשת הפלו.
לא היה שום צורך לטרוח כל כך. השימוש באח אמנם בטיחותי ונוח יותר אבל אני בהחלט מסוגלת להתעתק עם הנערה צד אל צד, להחזיר אותה לבית הספר ולחזור לפגישת הסיכום תוך דקות ספורות.
רמוס העלה בשיחה כמה חששות שהבעת לגבי האפשרות של התערבות ממשרד הקסמים בעסקיך בשל הכנסת החיבור הרשמי, הרשה לי להבטיח לך שהתערבות כזאת לא תקרה. החיבור למשרד המנהלת בהוגוורטס הינו פרטי ומאובטח כראוי וכל עוד אין ברצונך לפתוח את האח לשימוש ציבורי נרחב, הפרטיות הזו תישאר בעינה.
תודה על מאמרך בנושא הפרעות קשב, הוא היה מחכים ביותר. אני סבורה שאתה צריך לשקול אפשרות לפרסם אותו גם במגזין של הקדוש מנגו, ולא רק בכתב העת המוגלגי המכובד.
הייתה היום תקרית בלתי נעימה עם העלמה פ'. בין השאר היא הצליחה, בדרך שאינה ברורה לי לחלוטין, להפוך את הלוח בכיתתו של המורה לתולדות הקסם למפל מים, שינוי שגרם אפילו לו לשים לב למתרחש ולהזעיק עזרה. הנזק תוקן במהרה והילדים נשלחו להחליף לבגדים יבשים, אבל העלמה פ' מבוהלת מאוד, ולמרות הבטחתי שלא תיענש אם לא הייתה כוונה רעה במעשיה, היא חוששת מאוד להשתמש בשרביט כרגע.
לטענתה איבוד השליטה קרה מכיוון שהשתמשה בשרביט והתאמצה למקד את הקסם דרכו. בדיקה של השרביט גילתה שהיא אכן דוברת אמת, נראה שהשילוב בין קסם בלתי רצוני למאמץ הממוקד לקסם דרך השרביט גרם להיווצרות לחש אגוואמנטי, שהוא לחש מורכב שנלמד רק בשנה השישית בבית הספר.
אני סבורה שכדאי לנתח את המקרה בפגישה השבועית ולנסות להבין מה התרחש בכיתה ואיך אפשר למנוע תקריות נוספות כאלה.
בברכה,
מינרווה מקגונגל
11 דצמבר 2015
לונדון
פרופסור מקגונגל היקרה,
כצעד ראשון אני ממליץ להרגיע את העלמה פ' ולהציע לה כוס תה, אמצעים שיבהירו לה שקיימת הכרה מצדך בעובדה שהיא מבוהלת.
בשלב שני המלצתי היא לצאת עמה החוצה ולתת לה להשתמש שוב בקסם הטבעי באמצעות אחד מתרגילי השליטה, ולאחר אימון קצר שבו תחוש שוב בטוחה בקסם שלה, לתת לה את השרביט ולנסות לחזור על תרגילי שליטה בסיסיים באמצעות השרביט.
בפגישתנו הבאה אשוחח איתה לגבי התקרית וננסה להבין מה היה הטריגר שעורר את אובדן השליטה המרהיב הנ"ל.
להתראות,
סטפן
לונדון
14 דצמבר 2015
היה מאוד חם בחדר, למרות החלון הפתוח שהכניס את קול הגשם הניתך בחוץ. מקגונגל הברישה את האפר שנדבק למעילה בזמן המעבר באח ותלתה אותו על מתלה המעילים. הדלת למשרדו של הדוקטור הייתה סגורה וקולות עמומים נשמעו מבפנים. היא סקרה את חדר ההמתנה הקטן, על השולחן פוזרו מגזינים מוגלגיים, סלסלת צעצועים הונחה על מדפו התחתון של ארון מדפים שהיה גדוש במשחקי קופסה וספרי ילדים. על שולחן המזכירה ניצב מחשב שהפיץ אור כחלחל. מקגונגל הקפידה להתרחק ממנו כשנטלה את אחד המגזינים והתיישבה על הכיסא המרופד.
דלת המשרד נפתחה. "הכנתי לכם תה, דוקטור", אמרה המזכירה, "אני רק אקליד את הסיכומים ואצא. אל תשכח לנעול את הדלת גם בלחש כשאתה יוצא, אתמול מצאתי קניזל מחטט בפח". היא הניחה ערימת דפים ליד המחשב ושלחה חיוך מהוסס לעבר מקגונגל.
"ערב טוב פרופסור, דוקטור סטפן יוכל לפגוש אותך עכשיו". מקגונגל הנידה בראשה לאישור.
"ערב טוב מיס הופקינס, תודה רבה".
המשרד היה גדול רק במעט מחדר ההמתנה. האש בערה באח בעוצמה, אבל החלון הקטן שמעליה היה פתוח ורוח קרה חדרה דרכו. מאחורי השולחן העמוס ישב דוקטור סטפן. הוא היה גבר נאה, עיניו כחולות חודרות, אפו סולד מעט ועטור נמשים, ורעמת השיער הלבנה שלו מגיעה עד כתפיו.
"תה, מינרווה?" שאל באדיבות. "כן, תודה", היא התיישבה והמתינה בזמן שסידר את הניירות שלפניו.
"הנושא הראשון שרציתי לדון בו", פתח סטפן, "הוא הצורך של לוסי בעיסוק כלשהו בזמן שיעורי תולדות הקסם. ברור לי ששיעמום הוא הגורם העיקרי להסתבכות האחרונה שלה, ולהבנתי אין הרבה סיכוי לשיפור מבחינת העניין בשיעור המסוים הזה".
"לצערי אתה צודק. שיעורי תולדות הקסם הם שיעורי חובה עד לסיום השנה החמישית, והעלמה פיוונסי חייבת להשתתף בהם ולהשיג ציון עובר בבחינות".
"אם כך, איך את מציעה לסייע לה?"
"ובכן, רוב התלמידים מצליחים להעסיק את עצמם בלי לגרום נזק לסביבתם".
"צר לי, אבל הגישה הזאת ממש לא עוזרת", נזף סטפן, "לא במקרה של לוסי, לפחות".
"זה לא כל כך פשוט כמו שאתה מציג את זה", מקגונגל ניסתה לעצור את הכעס שבעבע בה. "כידוע לך, לא נהוג בבית הספר שהמנהלת מפקחת על שיעורים של מורים אחרים. יש לנו ניסיון מאוד רע עם הפרקטיקה הזו".
"אני מתנצל פרופסור, אני מבין שמדובר בנושא רגיש, אבל אם נשים לרגע בצד את הנושא המנהלי וננסה לראות את הדברים מנקודת מבטה של הילדה, אני חושב שתעסוקה הולמת - סריגה, למשל, או ציור, תוכל להעסיק את ידיה ולמנוע ממנה לנסות לחשים חדשים".
"זה לא משהו שאוכל להמליץ עליו כמורה".
"גם אם האלטרנטיבה כוללת מפלי מים באמצע השיעור?"
"חייבת להיות דרך שבה היא תוכל לשלוט בקסם שלה בצורה סבירה. כבר השגנו התקדמות בשיעורים האחרים. בשיעור שינויי צורה לא הייתה אף תקרית מאז הפגישה הראשונה לפני שלושה שבועות".
"אני שמח לשמוע. תרשי לי לשער שהשיעורים הללו מעניינים אותה הרבה יותר משיעורי תולדות הקסם?"
"ובכן", מקגונגל היססה מעט. לא היה זה ממנהגה להתרברב. "אני משתדלת להעביר את החומר בצורה המעניינת ביותר, ואני מצפה מהתלמידים שלי להקשבה וריכוז מלאים".
סטפן חייך חיוך רחב, והיא תהתה אם הוא לועג לה כשאמר "ובכן. זה מסביר הרבה". היא לגמה מהתה ונטלה לעצמה עוגייה.
"הנושא הבא", אמר סטפן, "הוא הקסם עצמו. אני חושב שהצלחתי להבין באופן כללי מה עשתה לוסי, אבל אזדקק לעזרתך כדי להבין איך היא הצליחה להגיע לכאלו עוצמות".
"אני מודה שהופתעתי בעצמי. תלמידי שנה ראשונה בדרך כלל לא מבצעים לחשים כאלה. הפיכה של משטח גדול כל כך למים היא שינוי צורה מורכב ביותר שמתאים לתלמידים מתקדמים הרבה יותר".
"אני לא מבין גדול בשינויי צורה, אבל אני לא חושב שזה לחש מורכב במיוחד. זה בסך הכול היה הטריק הישן של הפיכת חומר למים, רק בסדר גודל גדול מאוד. תחשבי על מטבע למשל", הוא הוציא מטבע של גוז מכיסו והניח אותו בכף ידו.
"כדי לשנות את צורת המטבע אני זקוק לשני דברים: דמיון וריכוז", הוא העביר את ידו מעל המטבע והפך אותו לטיפת מים קטנה ועגולה. "כשאתם משתמשים בשרביטים אתם עושים את אותו הדבר, רק בעזרת מילת לחש ספציפית שהמצאתם, כדי לסייע לכם לתעל את הדמיון למילים. אפשר לומר שאתם מספרים לעצמכם סיפור וכך הופכים את המטבע לטיפת מים". הוא העביר את ידו פעם נוספת, הפך את טיפת המים בחזרה למטבע והושיט לה אותו.
מקגונגל הביטה במטבע, שהיה עדיין רטוב, שלפה את שרביטה ויבשה אותו בלחש עדין. היא הרהרה ארוכות בדבריו ואמרה, "מעניין שאתה מעלה את הנושא הזה. המאמר שאני עוסקת בכתיבתו בשנים האחרונות עוסק בדיוק בזה. הוא מנסה לנתח את תהליך הלמידה שעוברים תלמידים במהלך לימודי שינויי צורה. את המעבר מהחשיבה הישירה של מילה ותנועה שיוצרים לחש, לחשיבה המורכבת יותר של נוסחאות הבסיס שמרכיבות את הלחשים הללו ומאפשרות לנו להבין את טיבו של החומר ובכך לשנות אותו."
"את מדברת בנוסחאות, זו דרך מאוד פתלתלה לתאר קסם. אני לא מבין מה הצורך בנוסחה כשיש לך את הדמיון שלהם להשתמש בו. תני לילדים הזדמנות והם ידמיינו לחשים מורכבים מאוד".
"ידמיינו בוודאי, אבל הם לא יוכלו לבצע אותם לא בלי הנוסחאות והתנועות המדויקות".
"בוודאי שיוכלו, תראי את לוסי. להפוך חומר למים זה שינוי הצורה הקל ביותר שיש, הם רק צריכים להשתמש במה שיש סביבם. תוציאי אותם לטבע, תני להם להתנסות בשלוליות ומהר מאוד הם ילמדו את האגוומנטי הזה מתוך ניסיון ולא בשינון של דפים על גבי דפים".
"זה מה שאני מנסה להסביר לך. כשאתה מבצע קסם לא רצוני אתה הופך את הלוח למים, את הכיסא לארנב ואת עט הנוצה של חברך לשולחן לרמש ענקי, אלו נראים לך קסמים פשוטים אבל הם מבוצעים מתוך כעס או תסכול, זה לא הקסם המדויק שיאפשר לך למלא מחדש את כוס התה מבלי שתישפך אף טיפה או לעצב מחדש את הכיסא לנוחותך. בשביל הקסמים האלה אתה חייב מיקוד, דיוק וריכוז, ואתה חייב לשלוט מספיק טוב בשרביט שלך ובנוסחאות הקסם כדי שהוא יתבצע כשורה".
"שטויות במיץ", ענה סטפן במהירות. "אני מתנצל מינרווה, תני לי להדגים לך עד כמה את טועה". הוא קם ממקומו והושיט לה את זרועו. "הרשי לי להראות לך את המעבדה שלי פרופסור?" שאל. "זה מרחק הליכה קצר, ונראה שהגשם פסק לעת עתה". מקגונגל קמה, הוא שלח אליה חיוך ובנקישת אצבע כיבה את האור במשרד.
בחדר ההמתנה הוא הקיף בזהירות את שולחן המזכירה ונעץ מבט חשדני במחשב. "אני מקווה שהדבר הזה כבוי כמו שצריך. הוא לא מגיב טוב לקסם שלי, אני לא מבין איך אמנדה מסתדרת איתו". ליתר ביטחון הוא סגר את החלון ידנית וכיבה את האח באמצעות כיסוי הגחלים. מקגונגל נטלה את מעילה מהמתלה, והוא סייע לה באדיבות ללבוש אותו.
הגשם אכן פסק כשיצאו החוצה. מקגונגל ציפתה למצוא את עצמה במרכז העסקים של לונדון, אך במקום זאת הם ניצבו בקצה של שכונת מגורים מוזנחת על ספו של יער גדול.
"המעבדה שלי נמצאת שם", החווה סטפן לכיוון היער. "חיפשתי מקום מבודד שבו אוכל לבצע את הניסויים הקטנים שלי בלי למשוך תשומת לב. זו שכונה מוגלגית, אף פעם אי אפשר להיות יותר מדי זהיר".
"זו שכונה מאוד קטנה", ציינה מקגונגל. "תיארתי לעצמי שהקליניקה שלך נמצאת במקום מרכזי יותר".
"דמי השכירות גבוהים מאוד במרכז לונדון, וממילא רוב הקליינטים שלי הם מוגלגים. אנחנו במקום מרכזי מבחינת תחבורה ציבורית".
"עברו הרבה שנים מאז שנסעתי בתחבורה מוגלגית, אני מקווה שהיא השתפרה", אמרה. סטפן המהם משהו בתשובה ואז הוסיף, "הגענו".
המעבדה הייתה למעשה מערה גדולה חצובה בתחתיתו של מצוק. לחשי דחיית מוגלגים רבים פוזרו לאורך השביל הפתלתל המוביל אליה, ואת הכניסה הסתיר לחש הסוואה חזק ששיווה לה את המראה של קיר הסלע המקיף אותה.
"הסוואה מרשימה," ציינה מקגונגל.
"אני מודה לך", הוא התיר את הלחש בתנועת יד והחווה לה להיכנס. "ברוכה הבאה למעוני הקט".
המערה הייתה חמימה ומוארת באור נרות, גומחות בקירות הכילו כמות מרשימה של מחברות, ספרים וגיליונות קלף, לאורך הקיר המזרחי נחצב בסלע שולחן עבודה רחב ועליו פוזרו מכשירים שונים ויריעות נייר שעליהן שרטוטים בכתב יד מוקפד. פסלון עץ של חתול מזנק שהוצב כמשקולת על אחד הניירות משך את עינה. היא הושיטה את ידה אליו, והוא התעורר לחיים והצטנף ככדור.
"הו, זה יפהפה", אמרה. סטפן צחק, הוא ליטף את גבו של החתול וזה חזר שוב לתנוחתו המקורית הדרוכה.
"קיבלתי אותו במתנה ממוגל אחד לפני כמה שנים, עשיתי כמה שינויים כמו שאת יכולה לראות", הוא החווה שוב בידו וכמה גלילי קלף קפצו לעברו מן המדף.
הוא פרש אחד מהם. מקסם ילדי לקסם מכוון - יומן מעקב אחרי ג'יימי, בן שבע וחצי , היה כתוב בכותרת. היה שם תיאור מפורט של הלחשים שהילד ביצע ושל התנועות שסיגל לעצמו. השפה, כך ראתה, הייתה פשוטה ומחוספסת הרבה יותר מהשפה המקצועית שבה השתמש סטפן.
"אתה ניהלת את המעקב?" שאלה
"כן, לפני הרבה שנים, אלא שלא היה לי הרבה ניסיון אז. אבל את יכולה לראות את ההתקדמות. שימי לב איך הוא נוטש את הרצון המיידי הילדותי ועובר לקסם ממוקד, ברגע שהוא מסוגל להגדיר בדיוק מה הוא רוצה הקסם מעוצב בדיוק לפי רצונו. לא עוד התפוצצויות או שיטפונות אלא זרם מדויק של מים".
הוא הניח את הקלף ופרש את כף ידו הגדולה, מניע את אצבעותיו לסירוגין. טיפות קטנות נקוו בקצות האצבעות וטפטפו מטה בקצב אחיד. "אני לא צריך מקל ונוסחאות, כל מה שאני צריך זה דמיון וריכוז".
רק עכשיו מקגונגל שמה לב שמעולם לא ראתה אותו משתמש בשרביט, בכל פעם שביצע קסם הוא השתמש בידיו. "מה שמעניין אותי", אמרה "זה ההבדל בין הלחש שזה עתה ביצעת לבין ביצוע אותו לחש באמצעות שרביט". היא שלפה את שרביטה ועד מהרה נקוו על רצפת המערה שלוליות קטנות. בזמן ששניהם ניסו שוב ושוב להסביר ולהדגים לחשי מים שונים, השלוליות התחברו ויצרו פלג קטן שזרם בעליצות החוצה.
משב רוח צונן שחדר למערה גרם לסטפן להרים את מבטו מגיליון הקלף שעליו רשם את מסקנותיו. הוא הניח את העט ושפשף את כפות ידיו זו בזו, נושף עליהן כדי לחממן. מקגונגל הביטה החוצה, היה כבר חשוך לגמרי והגשם התחדש. היא הביטה בשעונה.
"אני מתנצלת, סטפן, השעה מאוד מאוחרת", אמרה. "אני צריכה לחזור לבית הספר".
הוא הנהן, אסף את הגיליונות המלאים והושיט לה אותם.
"מוטב שתקחי אותם, בשביל המאמר שלך", אמר.
המאמר שלה. עבר זמן רב כל כך מאז כתבה משהו. היא היססה וסטפן שמט את ידו.
"לא משנה", אמר. "אני אשמור אותם פה".
היא הושיטה את ידה. "זה לא העניין", אמרה. "המאמר הזה... התחלתי אותו לפני שנים ולא ממש התקדמתי".
סטפן הניח בידיה המושטות את הקלפים. "קחי", אמר, "תקראי ותחליטי אם זה שווה את המאמץ. חבל שהם סתם יעלו פה אבק".
"אני לא יודעת אם יהיה לי זמן להמשיך לכתוב".
"הו בחייך, מינרווה, כמו שאמרתי ללוסי היום בפגישה, מה יש לך להפסיד? מקסימום תשליכי אותם לאח ויהיה לך חימום לחורף".
המחשבה על העבודה של השעות האחרונות יורדת לטמיון החרידה אותה, והיא מיהרה לטמון את הקלפים בתיק היד שלה. סטפן חייך אליה בעידוד וליווה אותה לכניסה.
"אני מודה לך מאוד. נתראה בשבוע הבא".
"תודה לך, סטפן".
כשהסתובבה בשביל להתעתק ראתה אותו מביט בה ומחייך.
14 דצמבר 2015
הוגוורטס
סטפן היקר,
תודה לך על שיחה מחכימה במיוחד. עדיין יש לי כמה השגות לגבי חלק מהרעיונות שהעלית, אבל נמשיך לדון בהם בפגישה הבאה.
לצערי השארתי במשרדך בטעות את משקפי הקריאה שלי. אודה לך אם תוכל להניח אותם במקום בטוח, אגיע מחר בערב כדי לאסוף אותם.
תודה מראש,
מינרווה מקגונגל
15 דצמבר 2015
לונדון
מינרווה היקרה,
צר לי שנאלצתי לקטוע את שיחתנו. כפי שוודאי הבנת לעיתים מגיעים אלי מקרים דחופים, וזה היה אחד מהם.
אני שמח לבשר לך שאכן מדובר בקוסם בן מוגלגים כפי ששיערתי, אני צופה שיגיע לבית ספרך בשנה הבאה.
בנוגע למאמר שאת כותבת, אני מקווה שתשקלי להכניס אליו גם את הזווית של הקסם הטבעי הנלמד ולא רק את הקסם הילדי המתפרץ. כפי שציינתי בשיחתנו, אמנם יש חשיבות רבה לגיל ההתחלתי שבו הקוסם נחשף לעובדה שהוא יכול לשלוט גם בקסם הטבעי שלו, אך מצד שני ככל שהקוסם חזק יותר כך הוא יבין את הקונספט מהר יותר ורק יצטרך לוותר על ההתניה ארוכת-השנים של שימוש בשרביט.
צר לי לומר שלא התרשמתי מהגיליון החדש של שינויי צורה היום שהשארת לעיוני. אני חושש שהוא שמרני מדי לטעמי. המאמר על ספקטרום הצבעים הנפוץ בשינויי צבע היה ירוד במיוחד ולקה בחוסר דמיון משווע. אם החוקר הנכבד היה מניח לרגע את שרביטו ומביט החוצה הוא היה מצליח להפיק את כל קשת הצבעים האפשרית, ולא רק את ארבעת צבעי היסוד. ופרט לכך, מי קבע שהצבעים שאדם מפיק בלחש ספונטני מעידים על אופיו? להחליט שמי שהפיק צבע ירוק הוא שאפתן ותככן נראה לי כמו דעה קדומה בלתי מבוססת.
אשמח להמשיך לדון בנושא בפגישתנו הבאה.
להתראות,
סטפן
16 דצמבר 2015
הוגוורטס
סטפן היקר,
קראתי בעניין את מכתבך, תודתי נתונה לך על העידוד בכתיבת המאמר. אני מרגישה מחויבת להצטרף להסתייגותך ממאמרו של דוקטור בראון על ספקטרום הצבעים, אם כי אני תוהה איך פספסת את הרפרנס הברור לחלוקה לבתים בהוגוורטס לפי צבעים. אני חוששת שלבראון הצעיר ולי יש חילוקי דעות ארוכי שנים לגבי חלוקה זו, מאז שמצנפת המיון שיבצה אותו כתלמיד שלי בבית גריפינדור, במקום בבית רייבנקלו כפי ששאף להיות.
באיזה בית אתה למדת בהוגוורטס? אני, כפי שוודאי הבנת, הייתי גריפינדורית שנים ארוכות, אבל בתפקידי כמנהלת מקפידה שלא להפלות בין הבתים השונים.
קיבלתי הרגע ינשוף בהול ממשרד הקסמים. ישנן בעיות שמחייבות את נוכחותי שם בימים הקרובים, ייתכן שאשלח את העלמה פ' לפגישה הבאה עם אחת מהמורות האחרות, אודיע לך בהמשך.
להתראות,
מינרווה
21 דצמבר 2015
לונדון
מינרווה היקרה,
אני שמח לדווח לך שהפגישה עם העלמה פ' עלתה יפה למרות חסרונך. היא הביעה חשש בפניי שפרופסור וקטור לא תסכים לבצע איתה את תרגילי השליטה בקסם, אבל הפרופסור הבהירה לעלמה פ' שאת התרגילים בבית הספר היא תוכל להמשיך לבצע תחת השגחתך, והעלמה פ' שיתפה פעולה יפה בזמן הפגישה.
נצטרך להמשיך לעבוד אתה על חוסר הביטחון שלה בכל פעם שמתרחשים שינויים בלתי צפויים בסביבתה.
מזכירתי המסורה אמנדה ביקשה להזכיר שהפגישה הבאה תיערך רק אחרי החגים בתאריך 8 בינואר 2016.
בברכת חג שמח ושנה טובה,
סטפן
24 דצמבר 2015
רמוס ודורה היקרים,
צר לי, אך לא אוכל להגיע לארוחת חג המולד השנה.
פיליוס אמור היה להיות תורן חג השנה, אלא שאתמול נולדה לו נינה ראשונה וכמובן שמייד שלחתי אותו הביתה ואני אשאר השנה כתורנית חג.
אשתדל להגיע באחד הימים הבאים, לאחר שוילהלמינה תחזור מגרמניה.
רמוס, באופן חריג כמות גדולה יחסית של תלמידי שנה ראשונה בחרו להישאר בבית הספר בחג. ניהלתי שיחות עם הוריהם וחלקם חזרו הביתה, ועדיין זה נראה לי מצב לא תקין. אחת הנערות שבחרה להישאר הייתה העלמה פ' שסיפרתי לך עליה. כמובן שאדווח על המקרה לד"ר סטפן, אך אני תוהה אם לשתף אותו גם בשאר המקרים או שזה יראה כניצול של החוזה בינינו לעיסוק בדברים שאינם קשורים ישירות לנערה.
אני תוהה איך אלבוס הסתדר כל השנים האלה ללא ייעוץ מקצועי.
מאחלת לכל המשפחה חג שמח ושנה טובה,
מינרווה
נ.ב שלחתי את שאר המתנות לילדים שלכם עם כמה מינשופי בית הספר.
24 דצמבר 2015
הוגוורטס
סטפן היקר,
חג מולד שמח ושנה טובה לך ולכל משפחתך.
מאחלת
מינרווה מקגונגל
24 דצמבר 2015
מינרווה היקרה,
רמוס הוזעק לטפל במשבר במחלקה, אני מקווה שיספיק לחזור בזמן לארוחה. השמועות דיברו על "התפרעות אנשי זאב" אבל את מכירה איך זה, קוסם היסטרי מפיץ שמועה וכולם נעמדים על הרגליים, אצלנו בהילאים אפילו לא העלו כוננות.
ממש הצטערנו לשמוע שלא תגיעי לארוחה, אם כי כולנו כמובן מברכים את פרופסור פליטיק היקר.
הילדים מאוד שמחו במתנות, הן ממתינות להם מתחת לעץ והם כבר מחכים בכיליון עיניים לפתוח אותן מחר בבוקר.
התכוונתי לתת לך את המתנה היום בערב, מקווה שתיהני ממנה ושהינשוף לא ישמוט אותה בדרך, הוא קצת התלונן על הכובד.
מקווה לראותך בקרוב.
אוהבת,
דורה
נ.ב הציור ממייקל, הוא התעקש שאצרף אותו למכתב.
נ.ב 2 חג סמאח דודה מינרבה מג'וליאן.
26 דצמבר 2015
מינרווה,
תודה שהגעת בהתראה כל כך קצרה.
שינוי בחג המולד הוא תמיד קשה לכולנו. רמוס מרגיש יותר טוב עכשיו, אבקש ממנו לכתוב לך כשיתאושש.
אוהבת,
דורה
28 דצמבר 2015
מינרווה היקרה,
תודה על הביקור, כפי שאמרתי לך את לא צריכה לדאוג כל כך, אני חש בטוב והתאוששתי לחלוטין, צר לי שלא הספקנו לשוחח על ענייני בית הספר, הילדים היו מאוד נרגשים מביקורך.
לגבי הכמות החריגה של ילדים שבחרו להישאר, ובעיקר לגבי העלמה פ', אני ממליץ בחום שתשוחחי עם סטפן. יש לו את הניסיון המקצועי שאין לי, ומכיוון שציינת שרובם בני מוגלגים אני חושב שיהיו לו תובנות מתאימות. כפי שאמרתי לך בשיחתנו, הוא עוסק בבני מוגלגים כבר כמה שנים והרבה ילדים שפספסנו לאחר המלחמה, בגלל השמדת הרשומות, התגלו מחדש בזכותו. יש לו חוש מעולה לאיתור ילדים בעלי כוחות קסם והוא עוזר להם בגיל צעיר, בצורה שעולה לדעתי על כל מה שאנחנו עושים בבית הספר.
הכרתי אותו במהלך התקופה שעבדתי בלונדון בין שתי המלחמות, ואנחנו חברים טובים מאז.
את מבינה ודאי שלא יכולתי לפרט יותר מדי ליד הילדים, אבל כפי שדורה רמזה הבלגן במשרד הוא בעיקר פוליטי. ישנם עדיין כמה אנשים שהמינוי שלי לראש מחלקה צורם להם בעין. אני שונא להשתמש באות מסדר מרלין, אבל בחודשים האחרונים מצאתי את עצמי עונד אותו בגלוי. קינגסלי מאוד תומך. הוא נענה לבקשתי והפסיק להצהיר על תמיכתו בי בקול רם, אבל הוא ממשיך לפעול במרץ מאחורי הקלעים למען שינוי החוקים.
ולפני שתתחילי שוב, התשובה היא כן, ידעתי מה אני עושה כשעזבתי את החממה של הוגוורטס ועברתי למשרד הקסמים ואני לא מתחרט. אחרי הכול את לימדת אותי שאני צריך לעמוד מאחורי ההחלטות שלי גם כשהדרך קשה.
נתראה בקרוב,
רמוס
5 ינואר 2016
מינרווה,
אני מאוד מצטערת שנבהלת, לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. רמוס לא חולה, הוא פשוט מבקר חבר חולה בבית החולים. אשמח מאוד אם תוכלי להגיע ביום שישי, אנחנו חוגגים יום הולדת אחת-עשרה לג'יין ואימא שלי מארגנת לה מסיבה גדולה.
דרישת שלום ונשיקות מכל הילדים.
אוהבת,
דורה
8 ינואר 2016
לונדון
פרופסור מקגונגל שלום רב,
ד"ר סטפן ביקש ממני להודיע שלא יוכל לקיים את הפגישה ביום שני הקרוב ולבקש להעבירה ליום רביעי באותה שעה.
בברכה
אמנדה הופקינס
מזכירתו של ד"ר סטפן ו'
8 ינואר 2016
בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
גברת הופקינס שלום,
מאשרת את המועד החדש.
בברכה,
פרופסור מינרווה מקגונגל,
מנהלת הוגוורטס
הוגוורטס
8 ינואר 2016
מקגונגל שלחה את הינשוף לדרכו ופנתה לטפל בערימה הגדולה של הדואר שהצטבר במהלך החג על שולחנה. היא תהתה אם היא צריכה לשלוח לסטפן מכתב ולשאול לשלומו, הוא לא ענה על כרטיס הברכה ששלחה לו בחג.
האם כבר אז היה חולה?
היא החזירה את תשומת ליבה למכתבי ההורים. "ג'ושוע הוא ילד חכם כל כך, אני לא מבינה מדוע פרופסור וקטור הכשילה אותו במבחן האחרון?" היא רשמה על המעטפה בדיו אדומה
פיליוס, תלונות הורים
והוסיפה אותו לערימה.
היא תהתה מה שלומה של העלמה פיוונסי. האם היו עוד תקריות בחג פרט לחתול המסכן שנצבע בסגול? מכתב תלונה נוסף מההורים הועבר הפעם לערימה
פומונה, בעיות של ילדים בבית
, בזמן שמחשבותיה נדדו למסיבה הצפויה היום בערב בביתה של אנדרומדה טונקס. המתנה לג'יין בת האחת-עשרה כבר הייתה עטופה והמתינה על השולחן הקטן ליד הכניסה.
מקגונגל תהתה אם רמוס באמת מרגיש טוב. השינוי האחרון לא היה קל ועם כל הילדים המצוננים בבית הוא יכול להידבק כל כך בקלות. לפתע חלפה מחשבה במוחה, מה אם החבר שביקר בבית החולים היה סטפן? היא תהתה אם לשלוח ינשוף נוסף לאמנדה הופקינס ולשאול, או שמא מוטב שתשלח מכתב לסטפן עצמו ותדרוש בשלומו. היא נענעה בראשה לשלילה, איזו מחשבה מגוחכת, זו בוודאי ההתרגשות מיום ההולדת הקרוב שגורמת לה לחוסר ריכוז שכזה. בנחישות משכה אליה את ערימת המכתבים וחזרה לעבוד.
11 ינואר 2016
מינרווה היקרה,
קיבלנו הבוקר מכתב מטדי. הוא שוחח עם ג'יימס פוטר אתמול ברכבת והבין מה גרם לילדים לרצות להישאר בהוגוורטס בחג. הם תכננו לחגוג בחדר המועדון עם "המון ממתקים ומתנות" ולהתגנב למטבחים כדי לשמח את גמדוני הבית, ג'יימס אפילו הכין מתנות לקריצ'ר ולווינקי. כך שאת באמת לא צריכה לדאוג, זה בסך הכול היה רעיון תמים שלא עלה יפה.
שמרי על עצמך מינרווה, את נראית עייפה.
אוהבת,
דורה
11 ינואר 2016
לונדון
מינרווה היקרה,
מקווה שהחגים עברו עליך בטוב.
לצערי חליתי בדלקת ריאות קשה במהלך חג המולד ואף הייתי מאושפז בבית חולים לזמן מה. לכן, לפי דרישת המרפאה שלי נאלצתי לדחות את הפגישה.
אשמח לשמוע עדכון על העלמה פ'. איך עברה עליה החופשה ואיך ההתאקלמות שלה בחזרה בבית הספר?
בפגישה הקרובה אני מניח שנעסוק בעיקר בחזרה על עקרונות השליטה הבסיסיים. סבורני ששבועיים של חופש הם זמן טוב שבהם העלמה פ' יכלה להפנים כמה מהשינויים בהתנהגות שעבדנו עליהם ושמכאן אפשר יהיה להגיע להתקדמות משמעותית.
להתראות,
סטפן
11 ינואר 2016
הוגוורטס
סטפן היקר,
צר לי לשמוע על מחלתך, מאחלת לך בריאות איתנה.
בית הספר חזר לפעילות אתמול והעלמה פ' חזרה ללימודים לאחר חופשה בבית הוריה.
בינתיים היום הראשון עבר בהצלחה מרובה, בשיעור שינויי צורה היא הצליחה בניסיון הראשון להפוך עכבר לקופסת טבק והמורים האחרים מדווחים גם הם על שיפור ניכר בשיעורים.
רציתי לדווח לך על תקרית שהתרחשה לפני החג, ואם הדבר אפשרי גם להתייעץ איתך לגבי תופעה כללית.
בערב החג קבוצה גדולה יחסית של תלמידי השנה הראשונה, כולם בני מוגלגים, הודיעו כי יבלו את החג בבית הספר ולא יחזרו למשפחותיהם. המספר החריג הדאיג אותי ויצרתי קשר עם ההורים, לאחר כמה שיחות חזרו רוב התלמידים לבתיהם, כולל העלמה פ'.
בשיחה עמה ועם הוריה הנערה הביעה מצוקה מכך שהיא חוששת שתבצע קסמים לא רצוניים בבית הוריה ועקב כך תושעה מבית הספר, כיוון שהחוק אוסר על תלמידים לבצע קסמים בחופשות. הרגעתי כמיטב יכולתי את חששותיה ונתתי את מילתי שלא תושעה, ורק אז היא הסכימה לחזור הביתה לחג.
במקביל יצרתי קשר עם המחלקה לאכיפת חוקי קסם והסברתי להם על המקרה החריג. הם הסכימו לא לנקוט אמצעים במקרה של ביצוע קסם בבית ההורים אלא רק להודיע לי.
לשמחתי הייתה רק תקרית אחת בכל ימי החג. בשיחת טלפון עם ההורים הובהר שזו הייתה תקרית מינורית שנבעה מבהלה רגעית. החתול חזר לצבעו האפור הרגיל לאחר כשעה.
כפי שהבנת ודאי, העניין עם העלמה פ' טופל בקלות יחסית, אבל התופעה הכללית היא שמדאיגה אותי. בכל שנה יש מספר קטן של תלמידים שמחליטים להישאר בבית הספר בחג, בשנים הקשות ביותר נותרו בבית הספר כעשרים תלמידים, השנה ביקשו שניים-עשר תלמידי שנה ראשונה להישאר. בסופו של דבר נשארו ארבעה, ובסך הכל שבעה-עשר תלמידים מכל השכבות.
אמנם קיבלתי הסבר חלקי לפחות לגבי כמה תלמידים, ועדיין הייתי מעוניינת להתייעץ איתך ולנסות להבין מה פשר התופעה.
תודה מראש,
מינרווה
12 ינואר 2016
לונדון
מינרווה היקרה,
התופעה שתיארת במכתבך נראית לי טבעית לגמרי לילדים שיצאו בפעם הראשונה מבתיהם והגיעו לסביבה זרה, ולאחר כמה חודשי הסתגלות נדרשים לשוב הביתה. הכעס על ההורים טבעי ומוצדק, ולמעשה אני מתפלא שהצלחת לשכנע רבים כל כך מהם לחזור להוריהם ולא להישאר בבית הספר.
לגבי העלמה פ', טיפלת בעניין בצורה מצוינת ולראיה הקשר הבטוח הקיים ביניכן. היא סומכת עליך שתסייעי לה בפתרון בעיותיה ואת הוכחת לה שוב ושוב שאכן יש על מי לסמוך.
אני אשוחח עמה על האירועים בפגישה. למעשה אני רואה בביצוע הקסם לשינוי צבע, אם הבנתי נכון ממכתבך, התקדמות משמעותית שתאפשר לה בעתיד לשמור על הקסם הטבעי ולהשתמש בו בתבונה בבית הספר בלבד.
נתראה מחר,
סטפן
14 ינואר 2016
מינרווה היקרה,
כמובטח מצורף סיכום הפגישה המלא. אני מודה לך שהסכמת לצאת מהחדר ולתת למזכירתי להיכנס במקומך. אני מסוגל לזהות מתי משקרים לי בקלות רבה מאוד, והנחתי שכל עוד את נוכחת בחדר העלמה פ' לא תסכים לומר דבר כיוון שבדרך זו או אחרת הפרה את אחד מחוקי בית הספר.
כפי שתראי בסיכום, צדקתי. העלמה פ' אמנם לא הסכימה לומר מי הילדים המעורבים ומה תכננו לעשות, אבל הודתה שהם תכננו להישאר יחדיו בבית הספר זמן רב מראש ובלי קשר לחשש המוצדק והאמיתי שלה מעשיית קסמים טבעיים ללא שליטה בבית. אני לא רואה בעצמי מומחה לענייני בית הספר, אבל מכיוון שלא נגרם שום נזק המלצתי המקצועית היא להתעלם מהעניין ולהמשיך בשגרה.
לגבי השגותייך בעניין שימוש בקסם הטבעי בבית הספר, אשמח להמשיך לדון בעניין בפגישתנו הבאה. אני סבור שהדגמה קצרה ואולי אפילו ניסיון מצדך להשתמש בקסם שמפחיד אותך כל כך, יראו לך שהשד לא נורא כל כך, היתרונות עולים על החסרונות, ושהגישה הנוכחית שלך היא שגויה מהיסוד.
מצרף את המאמר ששוחחנו עליו, את מוזמנת לצטט ממנו כאוות נפשך בלי לעוות את המסקנות, אבל אנא הימנעי מכל אזכור או קרדיט לגביי, אינני מעוניין שקוסמים חטטנים יתחילו לשאול שאלות.
סטפן
לונדון
17 ינואר 2016
הדרך המובילה למערה של סטפן הייתה חלקלקה מבוץ ומקרח. מקגונגל מעדה על המדרגה שבכניסה וסטפן הושיט את זרועו ובלם את נפילתה. ריח חריף קידם את פניהם וסטפן, לאחר שווידא שהיא יציבה על רגליה, פתח בריצה לעבר הקצה השני של המערה כשהוא מנופף בזרועותיו ושואג. שועל מבוהל מאוד חלף על פניה בריצה, זנבו המפואר שמוט בין רגליו, וסטפן עמד עתה כשהבעת מצוקה גדולה על פניו וניסה להעלים ערימה של גללים משולחן העבודה שלו. מקגונגל כבשה את צחוקה וניגשה לעזור לו.
"מתברר שלחשי ההגנה שלי לא ממש עובדים על שועלים," רטן סטפן.
"שום דבר שלחש ניקוי קטן לא יכול לתקן," צחקה מקגונגל. הוא הביט בה בזעף והבעתו רק הגבירה את צחוקה למרות מאמציה.
"סקורצ'יפיי!" הלחש הספציפי הזה עבד טוב יותר כשאמרה אותו בקול. סטפן ניגב במטלית את הקצף שנוצר והשליך אותה לסל האשפה.
"אונגטומוס!" ריח נעים פשט משרביטה ומילא את חלל המערה, מוחה כל זכר לצחנה הקודמת.
"טוב", אמר סטפן בענייניות וניגב את ידיו במכנסיו, "שניגש לעבודה?" מבטיהם הצטלבו, לרגע אחד הייתה דממה ואז פרצו שניהם בצחוק מצלצל.
"אני חושבת שסיימנו כאן", אמרה מקגונגל לאחר כמה שעות. גיליונות הקלף שהביאה עמה היו מלאים בתרשימים ונוסחאות, קנקן התה התרוקן לחלוטין ובחוץ שררה חשיכה מוחלטת.
"רק עוד ניסיון אחד," אמר סטפן. הוא הביט בריכוז באחת הנוסחאות והניע את ידו מעלה ומטה, אך דבר לא קרה.
"את רואה? אמרתי לך שזה לא יעבוד. קדימה, תנסי בעצמך ותראי שהנוסחה שלך רק מסבכת את כל העניין".
"סטפן, אתה כבר עייף, ננסה שוב בשבוע הבא".
"זה לא קשור לעייפות שלי, זה פשוט לא עובד".
"תראה, יכול להיות שהנוסחה לא מתאימה בדיוק לעבודה ללא שרביט, נשפר אותה בפעם הבאה ואז זה יעבוד".
"אני אומר לך שיש כאן שגיאה בסיסית. למעשה", הוא הזדקף והשליך את הנייר הצידה, "כל הגישה הזו לא נכונה מהיסוד. קסם לא עובד לפי נוסחאות. הוא עובד לפי רגש. ניסינו את השיטה שלך והיא לא מצליחה, עכשיו בואי תנסי את שלי".
"לא היום סטפן, כבר מאוחר".
"ממה את מפחדת? את קשורה לשרביט שלך כל כך חזק שאת מרגישה חסרת אונים בלעדיו. הקסם נמצא בתוכך מינרווה, לא בחתיכת העץ המיותרת הזו".
מקגונגל התרגזה. בכל פעם שניסתה לבצע קסם ללא שרביט, הוא יצא חלש להחריד ולא מדויק, ובעיקר עייף אותה באופן קיצוני.
"מה יש לך נגד שרביטים? אתה מסרב להשתמש בשרביט שלך ומתעקש על קדושתם של הקסמים הלא רצוניים. ילדים חייבים ללמוד להשתמש בשרביט, זה חלק מההכשרה שלהם כקוסמים בוגרים!"
פניו של סטפן האדימו וקולו התרומם, "אז את אומרת שקוסם מוגדר על ידי השרביט שלו? שכל אותם ילדים שמגיעים אליך עם הכישרונות שלהם צריכים מה? להיות משוכפלים בדמותך? לוותר על הקסם הטבעי שלהם ולהיתלות במכשיר? מכשיר שיכול בקלות ללכת לאיבוד, או להישבר. תסלחי לי אבל זו חתיכת מגלומניה מחורבנת, לקחת את כל הילדים הקוסמים של בריטניה ולהחדיר להם את זה לראש".
"לא, קוסם לא מוגדר על ידי השרביט שלו. אבל אתה צריך לתת לילדים מסגרת להשתמש בכישרונות שלהם, אתה לא יכול לתת להם לגדול פרא עם הקסם הבלתי רצוני ולגרום לקטסטרופות בכל מקום שהם מגיעים אליו. הם צריכים את השרביט כדי לתרגל שליטה".
"ואז נקבל מבוגרים שמפחדים להיפרד מחתיכת העץ הזו, מבוגרים שמרנים שחושבים שהשרביט עושה את הקוסם ולא להפך, מבוגרים ששכחו שהם יכולים להיות קוסמים גם בלי הוגוורטס".
"אתה מדבר איתי על שמרנות? אתה הרי שיא השמרנות, שוטה עקשן שחושב שכל העולם רודף אותו, אין לך מושג על מה אתה מדבר!" צעקה מקגונגל. "אני לא יודעת מה קרה לך בהוגוורטס, אבל אתה מדבר בכזאת שנאה על משהו שאתה בכלל לא מבין בו".
"מי אמר לך שלמדתי בכלל בבית הספר המחורבן שלך? מי אמר לך שאני רוצה את השרביט שלכם כדי לעשות קסמים?" שאג סטפן.
"אם זה מה שאתה חושב על בית הספר שאני מנהלת, אז אין לנו על מה לדבר עוד!"
מקגונגל הסתובבה בזעם והתעתקה היישר להוגסמיד. שלג ירד והקור הצורב חדר דרך מעילה, והיא מיהרה לרכוס אותו ולעטות את הכפפות על ידיה הקפואות. הליכה קצרה ברחוב המושלג החזירה אותה לעשתונותיה, והיא נכנסה לפונדק שלושת המטאטאים והזמינה כוס תה. הפונדק היה מלא מפה לפה בתלמידים, מורים ותושבי הכפר.
היא חמקה מברכות השלום שלהם והתיישבה באחת הפינות הנסתרות, לוגמת בזהירות מהתה הרותח. הדי המריבה הסתחררו במוחה אבל היא לא הצליחה להביא את עצמה לחשוב בבהירות. היא אמרה כמה דברים שהצטערה עליהם בדיעבד, והיה משהו בסטפן שהטריד אותה. יותר מדי פרטים קטנים שלא הצליחו להתחבר לתמונה שלמה, האיש היה מלא סתירות ומרגיז באופן נורא. היא השאירה את כוס התה החצי מלאה על השולחן וחזרה דרך האח ישירות למשרדה. טאבי התיישב על ברכיה וגרגר, והיא משכה אליה גיליון קלף והחלה כותבת.
17 ינואר 2018
דורה היקרה,
מה שלומכם? האם טדי כתב לכם השבוע? הוא הבטיח שיכתוב מייד לאחר המבחן בכשפומטיקה.
===
הוגוורטס
כשעה לאחר מכן
אפו הקר של טאבי התחכך בלחייה והעיר אותה משינה עמוקה. היא הניחה את המכתב הלא גמור בסלסלה ופרשה לחדרה.
18 ינואר 2016
מינרווה,
אני מתנצל, אמרתי דברים חריפים שלא היו צריכים להיאמר וחרגתי ממקומי ומתפקידי.
שלך בענווה,
סטפן
19 ינואר 2016
סטפן היקר,
תודה על מכתבך ועל הפרחים, חשבתי הרבה על שיחתנו.
אמרת שאני מנסה לשכפל את הילדים בדמותי, ובמלוא הצניעות כמחנכת אני אומרת לך שאכן, אם אצליח לגרום לתלמידי להיות אנשים ישרים ורודפי צדק, שיודעים להילחם על העקרונות שלהם, דייני. אני מקווה שהם יהיו טובים ממני ומשאר המורים, בעיקר כדי שהדור הבא יוכל לתקן את הטעויות שאנחנו עשינו. אני בהחלט חושבת שילדים צריכים גם לאהוב ידע ולשאוף ללמוד כמה שיותר, ועדיין אמשיך לא להסכים איתך שיש להניח להם להשתמש בקסם כרצונם. עם כל היופי שיש בקסם הבלתי רצוני, או הטבעי כפי שהגדרת אותו, השרביט מאפשר לכל אחד מאיתנו רבגוניות בסוגי הקסם שהוא יכול להפיק.
אני רוצה להאמין שאפשר לשלב איכשהו בין שתי השיטות, אם כי אני חוששת שכפי שאמרתי לך, אני מבוגרת מכדי שאוכל ללמוד טריקים חדשים.
אני מצרפת למכתב את המאמר השלם. אשמח להערותיך לפני שאשלח אותו לפרסום. אני עדיין לא מבינה מדוע אתה מתעקש שלא לקבל קרדיט על תרומתך לנושא, עם הרזומה שלך בתחום הפסיכולוגיה לא תהיה שום בעיה בוועדת המומחים ואני בטוחה שלא ישאלו שאלות בלתי נוחות.
מצפה לפגישה נוספת בקרוב,
מינרווה
19 ינואר 2016
מינרווה היקרה,
תודה על מילותייך החמות. אני אכן מרגיש את עצמי לפעמים כשוטה עיקש שחושב שכל העולם רודף אותו. אני מניח שאלו מגרעותיו של אדם זקן שעבר דבר או שניים בחייו.
אעבור על המאמר בימים הקרובים. הכתיבה שלך מרתקת ומרחיבה אופקים ואני חושד שהזווית שלי בנושא לא מחדשת לך הרבה. בכל מקרה אני מתעקש על נושא האנונימיות, קבלי את זה כאחד משיגיונותיי בבקשה, אינני מסוגל להסביר לך למה.
בהערכה וחיבה,
סטפן
21 ינואר 2016
מינרווה היקרה,
מצרף את המאמר עם כל הערותיי, לדעתי הוא מוכן לפרסום.
אם תהיי מעוניינת אשמח לפגוש אותך היום או מחר כדי לעבור עליו, כיוון שלדעתי ישנם דברים שיותר קל להסביר פנים מול פנים.
סטפן
22 ינואר 2016
סטפן היקר,
אני לא יכולה להתחיל להודות לך על הסיוע הרב בכתיבת המאמר ועל הפגישה המוצלחת אתמול.
הגשתי אותו הבוקר לפרסום בכתב העת שינויי צורה היום, ובדרכי החוצה לאחר הדיון עם הוועדה פגשתי את החוקר האוסטרי הנודע פרופסור בלומנטל. הוא הביע התלהבות רבה מנושא המאמר ולקח עותק לקריאה, הוא שוקל לפרסם אותו בכתב העת Fortgeschrittene Verklärung. זו תהיה הפעם הראשונה מזה שנים שמאמר שלי מתפרסם בכתב עת ברמה כזו.
האם היית מעוניין בכל זאת לקבל קרדיט, לפחות על המאמר שיתורגם לגרמנית? אשמח אם תשקול את העניין בחיוב. זו התנהגות מאוד בלתי הגונה מצדי לקחת את כל הקרדיט לעצמי, כאשר אני יודעת עד כמה השיחות שלנו והמאמרים שלך תרמו לעבודה שלי.
אשמח לפגוש אותך שוב באחד הימים, בלי קשר לטיפול של העלמה פ', על מנת שנוכל להמשיך ולשוחח.
אגב, היא מוסרת תודה על איחולי ההצלחה במבחן בשיקויים, ולאחר שיחתי עם ראש הבית שלה אני יכולה לומר לך שאכן הצליחה בו יפה מאוד.
בתודה עמוקה ממני,
מינרווה
25 ינואר 2016
מינרווה היקרה,
תודה שהגעת בהתראה קצרה כל כך להיות איתנו בזמן השינוי, הארי מרגיש יותר טוב אבל ג'יני אומרת שזו כנראה דלקת ריאות והיא לקחה אותו לטיפול בקדוש מנגו.
החורף השנה אכן קשה במיוחד אבל אנחנו שומרים על רמוס היטב. ג'יין הייתה חולה בשבוע שעבר ובילתה שלושה ימים אצל אימא שלי, לשמחת שתיהן. ג'וליאן מעט מצונן וכבר התלונן שגם הוא רוצה לישון שלושה ימים אצל סבתא אבל אני מעדיפה שגם היא לא תידבק, היא לא נעשית צעירה.
מה שלום טדי? הוא בקושי כותב, רק אמר שהיה משחק קווידיץ' מצוין ושהפרויקט החדש מאוד מאתגר. אני מקווה שהוא ואיימי השלימו אחרי המריבה הטיפשית לפני שבועיים.
מקווה שגם את שומרת על בריאותך, את נראית ממש טוב לאחרונה.
אוהבת,
דורה
26 ינואר 2016
סטפן היקר,
אני מקווה שאתה חש יותר בטוב היום ושאכן ניגשת לקדוש מנגו לטיפול על מנת שמחלתך לא תחזור. אשמח אם תודיע לי מתי אוכל לפגוש אותך לשיחת סיכום פגישה.
אנא ממך, טפל בעצמך.
בדאגה רבה,
מינרווה
27 ינואר 2016
מינרווה היקרה
תודה לך על דאגתך, סלחי לי אם אדחה לחלוטין את הצעתך ואמנע מכל מגע עם המקום המכנה עצמו "הקדוש מנגו" על אף שמעשיו רחוקים מקדושה.
התאוששתי לגמרי ואשמח לפגוש אותך לשיחה מחר בערב, אם זה יהיה לך נוח.
סטפן
2 פברואר 2016
מינרווה היקרה,
כמובטח מצרף את סיכום הפגישה והאבחון שערכתי לעלמה פ' אתמול. לדעתי יש אפשרות לסיים את הטיפולים מאוד בקרוב, התקדמותה מרשימה ביותר וניכר מהשיחה עימה שהפנימה את כללי ההתנהגות ואת העיקרון הבסיסי של שליטה בקסם. התמיכה שקיבלה מבית הספר סייעה מאוד להתקדמותה ואני ממליץ להשאיר על כנם את הכללים הגמישים יחסית לגביה, על מנת שלא להרתיע אותה מביצוע קסמים חדשים, בשל החשש שמא משהו יצא משליטה.
מכיוון שהיא מקיימת כסדרם את כל התרגילים לשליטה בקסם שלמדה בחודשים אלו, אני סבור שניתן לרופף את ההשגחה מעט ולאפשר לה לזהות בעצמה מתי מגיע הצורך בביצוע התרגילים.
אנא העבירי את הסיכום להוריה על מנת שיחליטו לגבי המשך הטיפול.
אשמח לפגוש אותך שוב ביום שישי, יש לי כמה רעיונות חדשים לגבי יצירת שינויי צורה רב-שלביים. אני חושב שהצלחתי להתמקד מספיק כדי לעבור את השלב הקריטי של ייצוב הקסם, הייתי מעוניין לראות שוב איך זה נעשה באמצעות שרביט. אני תוהה כבר זמן מה לגבי שילוב של שתי השיטות, אני מניח שתחייכי עכשיו בניצחון, הנה הצלחת לשכנע את השוטה הזקן ששרביטים הם שימושיים. ובכן, מעולם לא טענתי שהם מיותרים לגמרי, רק שהם מגבילים אתכם לחשיבה צרה. אני חייב לציין שוב כמה את קוסמת יוצאת דופן, הפתעת אותי במהירות שבה תפסת את העניין.
שלך,
סטפן
3 פברואר 2016
סטפן היקר
מצרפת לך עותק של המאמר כפי שפורסם היום בבוקר בירחון הגרמני. לדעתי ההערות שהעורך הוסיף על דעת עצמו הן שערורייתיות ואני שוקלת איך להגיב. הגישה המתנשאת שלו, שפוטרת את כל עניין הקסמים ללא שרביט כשעשועי ילדות בלתי מזיקים, מציגה את המאמר באורח מגוחך. הוא מפספס את כל הנושא הנרחב של שימוש בקסמי הילדות כדי להמציא קסמי שרביטים חדשים, ובכך הוא מוחק מאות שנים של היסטוריה שבהם זה בדיוק מה שקרה, ומערער על הבסיס ההיסטורי של תורת שינויי הצורה - תורה שלקחה את הקסם הפשוט שעושה כל ילד כשהוא מנסה להתאים חפצים זה לזה, והשתמשה בנוסחת ההתאמה הבסיסית כדי ליצור את התשתית לכל שינויי הצורה המודרניים.
אני כל כך כועסת, חשבתי שבלומנטל הוא חוקר רציני ושמחתי כשהציע לפרסם את המאמר. אני חייבת לשוחח אתו ולומר לו בחריפות מה דעתי על העורך שלו.
תודה ששלחת לי את סיכום הפגישה עם העלמה פ'. העברתי אותה להוריה והם הביעו רצון להמשיך עם הטיפולים עד לסוף שנת הלימודים. לטענתם הנערה מאוד דעתנית וחייבת מסגרת נוקשה שתאפשר לה לשמור על ההרגלים. אני מסכימה עם הלך החשיבה הנ"ל, אבל חייבת לציין שאני לא רואה בבית הספר מסגרת נוקשה כל כך, בסך הכול אנחנו משתדלים לאפשר לילדים להביע את עצמם, והגישה כלפי העלמה פ' היא פתוחה וגמישה ככל האפשר במסגרת חוקי בית הספר.
אשמח לפגוש אותך ביום ו', אם כי אוכל להגיע רק בשעות הערב כיוון שיש לנו ישיבת צוות קריטית לקראת בחינות הסמסטר.
שלך,
מינרווה
5 פברואר 2016
סטפן היקר
לצערי לא אוכל להגיע היום, ענייני בית הספר עיכבו אותי עד שעה מאוחרת.
קבל את התנצלותי.
שלך,
מינרווה
9 פברואר 2016
מינרווה היקרה,
שמחתי לפגוש אותך ולשוחח איתך.
מצרף את סיכום הפגישה של העלמה פ', כפי שאמרתי ההתקדמות שלה בהחלט מרשימה ביותר וצר לי שהוריה לא רואים את זה כך. את דעתי לגבי נוקשות החינוך בבית הספר שלך אשמור לעצמי ברשותך.
לגבי פרופסור בלומנטל, אני מעריך את האומץ שלך לעמוד מולו ולהגן על עקרונותייך. אני בטוח שלא הייתי מוצא בעצמי תעוזה שכזו, אני אדם פחדן למדי.
נתראה מחר,
סטפן
14 פברואר 2016
סטפן היקר,
צר לי שנאלצתי לעזוב מוקדם אתמול, תקופת אמצע השנה היא תמיד עמוסה בבית הספר ואני מנסה למצוא את הזמן לשלב דברים אחרים.
לאחר שחזרתי למשרדי ניסיתי שוב את הקסם הדו-שלבי שעבדנו עליו, הוא עדיין מתפרק לאחר כחצי דקה אבל אני חושבת שאוכל למצוא את הנוסחה המתאימה שתייצב אותו גם ללא שימוש בשרביט. כפי שאמרתי לך כמה פעמים, קסם ללא שרביט מעייף אותי הרבה יותר, אבל אני חושבת שאני מתחילה לתפוס את התחושה המתאימה.
שולחת לך את הגיליון החדש של שינויי צורה היום, בעמוד 8 תמצא ביקורת מנומקת היטב על המאמר שלנו.
להתראות בקרוב,
מינרווה
16 פברואר 2016
מינרווה היקרה,
הדהמת אותי היום, לא ציפיתי שתצליחי לבצע את הקסם הדו-שלבי, אני עצמי התקשיתי בו זמן רב. אני מניח שהגיע הזמן לעבור לקסם תלת-שלבי, אני לא חושב שהנוסחאות שלך יעזרו במקרה הזה, את חייבת לנצל את כוח הדמיון שלך כדי שהלחש לא יתיש אותך לחלוטין.
אני תוהה האם החיבה הרבה שלך לחתולים תוכל לעזור במקרה הזה. זו אינה תיאוריה פסיכולוגית מוכחת בשום צורה אלא רק גחמה קטנה שלי, אבל אני טוען שחתולים מעדיפים את חברתם של אנשים בעלי דמיון.
מצפה לפגישה נוספת בקרוב.
שלך,
סטפן
נ.ב מסיבות אישיות לא אוכל לקיים את הטיפול בעלמה פ' ביום שני הבא, אשמח אם תודיעי לי איזה יום נוח לכן יותר - רביעי או חמישי.
סטפן
22 פברואר 2016
דורה היקרה,
אני מצטערת שלא אוכל להגיע הערב לשהות אתך ועם הילדים בזמן השינוי של רמוס.
מכיוון שאשתו של נוויל ילדה אתמול, דחינו את הישיבה הפדגוגית לשעה מאוחרת היום בבית הספר, ומחר מוקדם בבוקר יש לי ישיבה במחלקת הכספים במשרד הקסמים.
מסרי חיבוקים לילדים ואמרי למייקל שאני מבטיחה להקריא לו את הספר החדש כשאגיע לביקור ביום שבת.
מינרווה
25 פברואר 2016
סטפן היקר,
אתה באמת מתחיל להדאיג אותי, אתה חייב לדאוג לבריאותך יותר טוב, וההתנגדות העזה שלך לשמוע אפילו על הצעת טיפול על ידי אחות בית הספר או בקדוש מנגו לא ברורות לי. אני מבינה שיש לך בעיות עם הממסד, אבל גם בית הספר ובוודאי בית החולים אינם קשורים למשרד הקסמים, ואני לא מצליחה להבין מדוע אתה מתעקש שלא להקשיב לי.
אני מוכנה להביא את מדאם פומפרי איתי למשרדך, אם זה ירכך את התנגדותך לטיפול, אבל השיעול שלך נשמע ממש חמור ואני חוששת שאם תמשיך ככה תגיע שוב לאשפוז בבית החולים המוגלגי.
אנא ממך סטפן, הבריאות שלך חשובה, עדכן אותי בבקשה מה החלטת.
מינרווה
27 פברואר 2016
סטפן,
שוחחתי עם רמוס, אני מבינה שאתה לא מעוניין שאתערב שוב.
קבל את התנצלותי, לא נשוב לדון בנושא.
מינרווה
10 מרץ 2016
מינרווה,
אני יודע שהתקופה האחרונה הייתה מורכבת מעט, צר לי שהדברים הגיעו לידי כך. אני אבין אם תעדיפי להשאיר את השיחות ברמה המקצועית בלבד, אבל מכיוון שכפי שוודאי הבחנת - אין עוד הרבה מה לדון בעניינה של העלמה פ', זה מעט מייתר את כל התהליך.
אודה על האמת, אני מתגעגע לשיחותינו בעניין שינויי צורה וחברתך אכן נעימה לי מאוד.
לצערי אין באפשרותי לקיים פגישה ב-23 במרץ במקום ב-21, ולכן ניתן לדעתי פשוט לדלג על הפגישה הזו לחלוטין.
אנא הודיעי לי מהי החלטתך.
סטפן
15 מרץ 2016
רמוס היקר,
ביקשת שאעדכן אותך לגבי העלמה פ'.
הייתה פגישה טובה, היא מתקדמת מאוד ולדעתי סטפן צודק וניתן להפסיק את הפגישות, אבל הוריה מתעקשים שנמשיך.
אני לא חושבת שהיא חשה במתח מיוחד, כתבתי לסטפן שלא אעלה שוב את נושא הבריאות שלו ואנו מתייחסים לעניין כאנשים בוגרים וללא דרמות מיותרות.
אין צורך לעשות עניין מבריאותי שלי, פופי משגיחה עלי היטב ואתה יודע שהתקופה הזו בבית הספר היא תקופה עמוסה מאוד. תלמידי השנה החמישית כבר מתחילים להתכונן לבחינות ופרויקט הגמר של תלמידי השנה השביעית נמצא בעיצומו. יש לי השנה ארבע קבוצות תלמידים להנחיה, כולל הקבוצה של טדי. הנושא שהם בחרו מרתק והם עובדים יפה ובשיתוף פעולה.
אני מבינה שבמשרד הקסמים הרוחות שוב סוערות, אעבור דרכך ביום חמישי כשאגיע להגיש את הדו"ח למחלקת הכספים.
להתראות,
מינרווה
22 מרץ 2016
דורה היקרה,
פיליוס העביר לי את ההודעה שלך, ודאי שאגיע מחר בערב ואביא איתי גם את טדי. אשתדל להגיע לפני תחילת השינוי כדי שיפגוש את רמוס.
מינרווה
הוגוורטס - כיתת שינוי צורה
22 במרץ 2016
"נושא השיעור - אנימאגים", פרופסור מקגונגל כתבה את המילים על הלוח והדגישה אותן בקו. היא הסתובבה אל הכיתה. "מי יכול לומר לי מהם אנימאגים?" כמה אצבעות הונפו.
"כן, העלמה בראון". הנערה הצנומה מרייבנקלו דקלמה את התשובה מספר הלימוד, "אנימאגים הם קוסמים ומכשפות שלמדו את הלחש המאפשר להם להפוך על פי רצון לבעל חיים".
"יפה מאוד, עוד מישהו?"
התלמידים הוסיפו מידע שנלקח בעיקר מספרי הילדים הפופולריים. הם הזכירו את הקוסם ששכח שהוא אדם והפך לדולפין, ואת המכשפה שנתקעה בצורת חסידה על גג ביתה למשך החורף.
כשהדגימה להם כיצד היא הופכת לחתולה ובחזרה, הגיבו התלמידים בתשואות ובמחיאות כפיים.
בקצה הכיתה הרים לפתע מר נוט מסלית'רין את ידו. מקגונגל הופתעה, התלמיד הביישן והשקט כמעט ולא השתתף בשיעורים.
"כן, מר נוט".
"פרופסור, אנשי זאב הם גם סוג של אנימאגים?" הכיתה נמלאה בהתלחשויות מקגונגל קפאה לרגע, כשהבנה חדשה החלה לצוץ במוחה, היא נתמכה בכיסא והתרכזה.
"שקט תלמידים! לשאלתך מר נוט, לא, אנשי זאב אינם אנימאגים, הם קוסמים רגילים שחולים במחלה מדבקת שנקראת ליקנטרופיה. האם אתה יכול לומר לי מה ההבדל העיקרי בין אנימאגוס לאדם זאב?" מר נוט נראה מבוהל והניד בראשו לשלילה. בשורה הראשונה העלמה בראון הניפה את ידה, מקגונגל התעלמה ממנה, עינה תפסה את מר סמית והעלמה לארס מתלחשים ומצחקקים.
"העלמה לארס, תוכלי לשתף את כל הכיתה במסקנותייך?" הנערה הסמיקה, היא הרהרה לרגע ואז השיבה בביטחון: "אנשי זאב מקוללים בקללה. הם לא יכולים לבחור מתי להשתנות, אנימאגים משתנים כשהם רוצים".
"יפה מאוד העלמה לארס. מר סמית, האם אתה יכול לציין הבדל נוסף?" הנער השפיל את עיניו והשיב במבוכה "אממ... אני חושב שאולי אנימאגים הם לא מסוכנים כי הם לא ינשכו אותך?" התלמידים צחקו, מקגונגל הידקה את שפתיה. יש עוד כמה תפיסות שגויות שתצטרך לתקן בכיתה הזו.
הוגוורטס - משרד המנהלת
כמה שעות מאוחר יותר
מקגונגל כשלה לתוך המשרד מותשת. תלמידי השנה הראשונה היו רועשים במיוחד היום, תלמידי החמישית הוציאו ציונים איומים בבוחן הפתע שערכה להם, והיה השיעור על אנימאגים עם תלמידי השנה השלישית. היא הכינה לעצמה כוס תה וחיזקה אותו במעט יין דבש, ואז התיישבה והניחה למחשבות לשטוף אותה.
סטפן היה איש זאב, זה היה ברור כשמש. היא לא הבינה איך לא קלטה את זה עד עכשיו. המחלות בכל פעם לאחר שינוי, הפגישה שביטל כיוון שיש ירח מלא מחר, השמיעה החדה שלו, החשש ממשרד הקסמים. בטנה התכווצה. היא ידעה כבר זמן רב שרמוס נאבק בחוקים מפלים, אבל היא לא שאלה והוא לא סיפר.
סטפן איש זאב, מה זה אומר?
האם זו הסיבה שסירב בגסות להצעות העזרה שלה? שחמק משאלותיה על הוגוורטס? היא ידעה שהוא לא למד בהוגוורטס ושאין לו שרביט, כל אותם דיבורים על יתרונות הקסם הטבעי והמגבלות של הקוסמים שתלויים בשרביטים שלהם. היא לא יכלה שלא לתהות מתי ננשך ואיך איבד את השרביט שלו. לרמוס היה שרביט אבל הוא היה אדם שומר חוק, לוחם ובעל אות מסדר מרלין.
מי היה סטפן?
"מספיק עם השטויות האלו", נזפה בעצמה בקול רם. טאבי החתול הרים את ראשו ושלח אליה מבט גינוי.
"מה אני אעשה טאבי? אני לא רוצה לאבד אותו". רק כשאמרה את זה בקול התחוורה לה משמעות המילים. אני חייבת לדבר איתו, להבהיר לו שאני יודעת ושזה לא משנה כלום, נוכל להמשיך להיפגש בלי קשר לטיפול של העלמה פיוונסי, אולי אפילו אצליח לשכנע אותו לכתוב איתי מאמר נוסף.
היא לא העזה לדמיין אפשרויות נוספות. אלפינסטון בעלה המנוח אמר לה על ערש דווי שתמשיך הלאה, שתינשא למישהו אחר. "את עוד צעירה, מינרווה", הוא אמר. ובכן, היא כבר מזמן לא צעירה, היא מבוגרת בהרבה מכפי שהוא היה כשעזב אותה ככה.
היא ליטפה את טאבי, מרטיבה את פרוותו האפורה בדמעותיה החמות.
כוס התה התקררה לגמרי כשנרגעה, היא הכינה לעצמה אחת חדשה ולקחה גיליון קלף נקי ועט נוצה.
22 מרץ 2016
סטפן היקר,
ראשית ברצוני לאשר את ביטול הפגישה ב-23 לחודש זה, בשבוע שלאחר מכן בית הספר יוצא לחופשה של שבועיים בשל חג הפסחא, ולכן הפגישה הבאה תיערך ב-11 באפריל.
צר לי שהעניינים בינינו לא היו כשורה בשבועות האחרונים. ישנם הרבה דברים שהייתי מעוניינת לומר לך אך איני חשה בנוח לכתוב אותם. אני חושבת שהבנתי כמה דברים ואני מעדיפה לפגוש אותך ולשוחח איתך עליהם פנים אל פנים.
אנא ממך הודע לי מתי יהיה לך נוח להיפגש.
מינרווה
24 מרץ 2016
לונדון
לכבוד הנהלת הוגוורטס
הנדון: הפסקת טיפול בעלמה פ'
אג"נ,
עלי להודיעכם על הפסקה מיידית של הטיפול בעלמה פ' מבית ספרכם.
מצורפים חוות דעת מקיפה, רשימת מומחים שיוכלו להמשיך בטיפול, והחזר כספי על הטיפולים שלא בוצעו.
בברכה,
ד"ר ס"ו
פסיכולוג
הוגוורטס
24 מרץ 2016
מקגונגל בהתה במכתבו של סטפן שעה ארוכה. היא לא האמינה למראה עיניה, מה גרם לו להגיב ככה? לבטל את הטיפולים? האם זו דרכו לנתק קשר? הם אפילו לא דיברו.
היא העבירה בזיכרונה את המכתב שכתבה לו. הוא היה מאוד עדין, היא לא אמרה מילה בקשר לאנשי זאב. ואולי הוא הבין לא נכון? אולי הוא פשוט לא רוצה לראות אותה יותר? סומק עלה בלחייה כשחשבה על כמה דרכים אחרות שבהן היה יכול לפרש את המכתב שלה. היא חייבת לגשת אליו עכשיו ולדבר איתו.
בהחלטה פתאומית היא קמה ממקומה, לבשה את המעיל ויצאה דרך האח להוגסמיד. היא חמקה במהירות לרחוב המושלג והתעתקה היישר ללונדון, אל המרפאה. כשנחתה ליד עץ האורן הגדול חשבה כמה טיפשי היה המעשה, זו שכונה מלאה מוגלגים והם יכלו להבחין בה בקלות. היא הביטה סביבות כדי לוודא שאיש לא רואה אותה, והשתנתה לחתולה. המרפאה הייתה בקומה הראשונה של בניין המגורים הישן והיא טיפסה על העץ בקלילות והציצה דרך החלון. סטפן היה שם, הקירות היו חשופים והוא מילא ארגז גדול בחפצים שונים, מרוקן מגירות ופותח ארונות. הוא נראה לחוץ ועצבני. חדר ההמתנה היה כבר ריק מחפצים, ורק המחשב עמד על השולחן, עדיין מהבהב. החתולה ירדה בקפיצה מהעץ והשתנתה בחזרה, ליבה עמד בגרונה כשהסתובבה והתעתקה בלי לחשוב.
לונדון - בית משפחת לופין
24 מרץ 2016
מקגונגל לא ידעה מדוע התעתקה דווקא לשם, אבל הקלה גדולה מילאה אותה כשרמוס רץ לקראתה מבוהל וחיוור. "מינרווה, מה קרה? את נראית נורא". הוא אחז בזרועה והוביל אותה לתוך הבית. "שבי, אני אכין לך תה". מקגונגל נענעה בראשה לשלילה.
"אני בסדר רמוס, מצטערת שהבהלתי אותך, פשוט לא ידעתי לאן אוכל עוד ללכת. דורה בבית?"
"היא תכף חוזרת, היא לקחה את הילדים לאימא שלה". הוא הניח לפניה כוס תה. היא ניסתה לאחוז בה אבל ידיה רעדו בעוצמה.
רמוס התיישב לצידה. "מה קרה מינרווה, אני יכול לעזור?" היא חיפשה מילים, לא בטוחה אם תוכל להסביר לו את הריקנות שחשה.
"סטפן", אמרה לבסוף "הוא אורז את המשרד שלו ועוזב".
"עוזב?" רמוס נראה המום, היא הוציאה את מכתבו של סטפן מכיסה והראתה לו.
"זו אשמתי", אמרה בחולשה. "הבנתי אתמול שהוא איש זאב, בסך הכול רציתי לדבר איתו אבל הוא פשוט..." היא לא ידעה איך להמשיך.
"הוא פשוט טיפש", הפטיר רמוס. "או, מצוין, הנה דורה חזרה". הוא קם ממקומו וניגש לחבק את אשתו שנכנסה לבית.
"דורה, תשגיחי בבקשה על מינרווה, אני הולך לסדר כמה עניינים עם סטפן".
"סטפן?" דורה נראתה מופתעת. רמוס נשק לה, "תסמכי עליי, ואל תתני לה ללכת לשום מקום לפני שאנחנו חוזרים".
דורה שמטה את מעילה על הספה והניחה את תיקה על השולחן, מפילה תוך כדי את אגרטל הפרחים שעמד עליו. היא ייבשה בלחש את השטיח והתיישבה ליד מקגונגל.
"תעזבי את זה עכשיו, מינרווה, זה לא חשוב," הפטירה למראה מבטה. "מה קרה עם סטפן? מה הטיפש הזה עשה כבר?" איכשהו בנוכחותה של האישה הצעירה הכול היה קל יותר.
"הבנתי אתמול שהוא איש זאב", התחילה מקגונגל, "שלחתי לו מכתב וביקשתי ממנו להיפגש ולשוחח".
"כתבת לו את זה?"
"לא, מה עלה בדעתך?"
"אני מצטערת, תמשיכי".
מקגונגל שאפה עמוקות והמשיכה, "רק רציתי לדבר איתו. אני לא יודעת מה הוא בדיוק הבין ממה שכתבתי, אבל הוא שלח לי את זה". היא הושיטה לדורה את המכתב המקומט מסטפן. דורה הזעיפה את פניה בזמן שקראה.
"כשבאתי לשם הוא היה במשרד שלו, אורז הכל ומתכונן לעזוב". קולה של מקגונגל נשבר, "חשבתי להיכנס ולדבר איתו, אבל אני חוששת שזה מאוחר מדי". היא התאמצה להחניק את הבכי שעלה בגרונה. דורה אחזה בידיה.
"אוי, מינרווה, לא היה לי מושג, למה לא סיפרת שום דבר?" מקגונגל נשכה את שפתיה והתקשתה לענות.
"אני בטוחה שהוא סתם חטף רגליים קרות, רמוס התנהג בדיוק באותה צורה כשהוא הבין שאני אוהבת אותו".
"לא היה שום דבר", אמרה מקגונגל בקול חנוק. היא לא רוצה לחשוב על סטפן בכלל, היא פשוט נפגעה מהדרך שבה הפסיק את הפגישות. דורה לא אמרה דבר, רק ישבה אוחזת בידיה ונעצה בה את עיניה הגדולות החומות.
"זה לא כמו אצלך ואצל רמוס", אמרה לבסוף.
"באמת?" גבותיה של דורה התרוממו, "תגידי לי עכשיו שאת לא אוהבת אותו".
מקגונגל שתקה. כל ישותה מתקוממת כנגד המילים. היא ניסתה לחשוב בהגיון, להחזיר מעט צלילות למוחה המבולבל. זו לא אהבה, לא כמו שיש לדורה ורמוס, היא זקנה מדי בשביל השטויות האלה, זה בסך הכול היה קשר חברי של שני חוקרי קסם.
"אני אוהבת אותו", אמרה לבסוף, לחייה להטו כשדורה חיבקה אותה בחום.
"ידעתי. ועכשיו כל מה שנשאר לנו זה פשוט לחכות".
"לחכות למה?"
"לחכות שהם יגיעו בעוד שלוש, שתיים, אחת", קול פקיקה נשמע מבחוץ ורמוס פתח את הדלת. דורה קמה וניגשה אליו, "הבאת אותו?"
"כן יקירתי, שנעלה למעלה?"
סטפן נכנס לחדר בצעד כושל. הוא נראה כמו תלמיד שנגרר לשיחה אצל המנהלת.
"קדימה סטפן", אמר רמוס. "אל תחשוש, כמו שאמרתי לך, אני בחדר ליד".
"ברוך הבא סטפן", אמרה דורה בעליצות, "יש תה חם ועוגיות שרמוס הכין, הילדים לא פה ואנחנו עולים למעלה. ואתם שניכם", מבטה חלף בין שניהם, "שבו ודברו".
רמוס ודורה עלו למעלה וסגרו את הדלת. מקגונגל הביטה בסטפן שהתיישב על הכורסא הרחוקה, ידיו על ברכיו וראשו מורכן. היא מזגה כוס תה עבורו. "תודה שבאת, סטפן", הוא הרים את ראשו אבל לא לקח את הכוס. היא ניסתה לפענח את הבעתו ולא הצליחה.
"אתה שונא אותי?" השאלה פרצה מפיה לפני שחשבה.
"לא, מה פתאום", בעיניו הכחולות היה... פחד? היא לא הייתה בטוחה.
"אתה מפחד מפניי", היא ידעה שזה נכון ברגע שהמילים יצאו מפיה, והוא התכווץ באי-נוחות בכורסה.
"סטפן, אני לעולם לא אפגע בך".
"את לא מבינה", קולו היה צרוד. "את מנהלת הוגוורטס".
"מה הקשר?"
ידיו מוללו בעצבנות את ידיות הכורסא, "אני לא חושב שאת יודעת לאיזה בוץ הכנסת את עצמך".
"על איזה בוץ אתה מדבר?"
"אני איש זאב".
"אני יודעת". הוא הביט בה שוב כמצפה להמשך, והיא שתקה.
"הם יפטרו אותך, את יודעת," אמר לבסוף. "אם הם יגלו שנתת לאיש זאב לטפל בילדה קטנה, גם אם תגידי להם שלא ידעת הם לא יאמינו לך, לא בפעם השנייה שזה קורה".
"מי זה 'הם' בדיוק, סטפן? אני מנהלת הוגוורטס וזכותי המלאה לקבוע מי מלמד את תלמידי בית הספר. אני בוחרת את האנשים הראויים ביותר".
"אנשי זאב הם לא בדיוק אנשים, לא בעיני הקוסמים לפחות".
"זה לא נכון". המילים גוועו על שפתיה, היא נזכרה לפתע בכל אותן דעות קדומות שהשמיעו תלמידי השנה השלישית רק לפני יומיים.
סטפן קם, "תעזבי את זה מינרווה, פשוט תשכחי ממני, אני סתם צרה צרורה בשבילך וזה לא מגיע לך, את אישה טובה מדי".
"סטפן שב, בבקשה". הייתה תחינה בקולה, "אני רק רוצה להבין".
הוא לקח את כוס התה והתיישב.
"תראה, אני מבינה את החשש שלך, אבל הסוד שלך שמור איתי. אני לא אספר לאף אחד אחר בהוגוורטס או מחוץ לה. ואם אתה לא מעוניין להמשיך בטיפול בלוסי זה בסדר, אני אודיע להוריה שהחלטנו לסיים את הטיפול לפני הפסחא, כיוון שלאחר החופשה מתחילה תקופת הבחינות של סוף השנה והילדה צריכה ללמוד".
סטפן הנהן, "אני מודה לך, אני מניח שעדיף ככה".
"אז אתה מאמין לי?" היא לא התכוונה שזה יישמע ככה. סטפן הניח את כוס התה והביט בה שוב, נדמה היה לה שהפחד נעלם והוחלף ב… מה? בסקרנות? הוא נראה כפי שנראה בפגישתם הראשונה - זהיר, מנומס ומתעניין.
"למה את עושה את זה?" השאלה הפתיעה אותה. "למה את מתייחסת אליי כאילו אני איזה אדם חשוב? רימיתי אותך במשך חודשים, למה את מגנה עלי?"
"למה אתה מתייחס אל עצמך בתור פושע? לא עשית שום דבר רע! עזרת להפוך ילדה שעמדה בפני סילוק מבית הספר לאחת התלמידות המצטיינות בשכבה, אתה חוקר מצטיין, ואלמלא העזרה שלך לעולם לא הייתי מסיימת את המאמר ההוא. אם לא היית חושש שישפטו אותך בגלל המחלה שלך יכולת להיות אחד מחוקרי הקסם הכי נחשבים בבריטניה. להיות איש זאב זה לא פשע, זו מחלה. אולי הגיע הזמן שגם אתה תפנים את זה, כי נראה שלך יש דעות קדומות כנגד אנשי זאב יותר מלכל הקוסמים גם יחד". היא עצרה כדי לנשום והשתתקה למראהו. ידו קפאה באוויר אוחזת בכוס התה ופיו היה פעור בתדהמה.
היא לגמה מכוס התה שלה, והוא התנער והניח את כוסו על השולחן
"את מדהימה", אמר בפשטות. "אני לא חושב שאני יכול להבין אותך".
"כל מה שביקשתי היה לדבר אתך סטפן, אני לא מאיימת ואין לי איזה תוכניות מסובכות, רק חשבתי שאולי...". היא היססה מוטב שלא תבקש לעצמה יותר מדי. אם היא רק תוכל למנוע ממנו לברוח, השאר כבר יבוא אחר כך. "חשבתי שאולי נוכל להמשיך בפגישות המחקר שלנו".
"את באמת מתכוונת לזה?"
"כן סטפן, אני מתכוונת לזה".
הוא קם מהכורסה והתיישב לידה על הספה, "מינרווה, אני לא יודע מה להגיד, זאת אומרת, אני אשמח להמשיך בפגישות כמובן, אבל אני חייב לדעת שאת מודעת לסיכונים. אם מישהו יגלה שאת נפגשת עם איש זאב..."
"לא אכפת לי סטפן, לא אכפת לי בכלל, שיחשבו מה שהם רוצים. אני אישה זקנה סטפן, עברתי מזמן את הגיל שבו חיפשתי אישורים מאנשים אחרים למעשים שלי. אם אני אמתין שכולם יסכימו איתי אני לא אעשה דבר".
סטפן חייך "את לא זקנה מינרווה, את יפהפייה". קצות אוזניו האדימו כשאחז את ידיה בידיו היא הרגישה עצמה טובעת בעיניו הכחולות המוארות.
"מינרווה", שאל בהיסוס, "תרצי לאכול איתי את ארוחת הערב?"
"מאוחר, עדיף שנקבע למחר, תתארח אצלי".
"בסדר".
רחוב ערבה 3 הוגסמיד
25 מרץ 2016
היא לא ידעה מדוע לא סיפרה על הבית הקטן לאיש. זה היה זמן קצר לאחר המלחמה. היא עברה ברחוב וראתה את השלט 'למכירה'.
הסוכן הנרגש רצה לפרסם מודעה בעיתון. "בשבילך, פרופסור, אני אעשה מחיר טוב", אמר. "וזה יעזור לעסקים שלי". אבל היא סירבה, "בלי פרסומים ובלי הנחות".
היא לא סיפרה לו שהיא רק מחזירה לעצמה את הרכוש שהיה שלה, שלהם, לפני שנים כה רבות. וכאשר סיימה לשפץ את הבית, נעלה את הדלת והזיכרונות בפנים וחזרה להוגוורטס.
עכשיו עמדה נרגשת במטבח הקטן והכינה ארוחה לשניים בדיוק כמו פעם. היא תיבלה את הבשר והנמיכה את האש, כמעט יכולה לשמוע את קולו של אלפינסטון מזמזם לעצמו כשקילפה את תפוחי האדמה כמו שלימד אותה. "תנועה ספירלית של השרביט מינרווה, מפרק גמיש של שחקנית קווידיץ'". היא יכלה לחוש בידיו המחוספסות על מותניה מניפות אותה באוויר לחיבוק.
הבצל היה חריף ועיניה נמלאו דמעות כשחתכה אותו. מבט בשעון הבהיר לה שסטפן יגיע עוד מעט, והיא קיוותה שהאוכל יהיה לטעמו.
מקגונגל הציצה בתנור. עוד עשר דקות אפייה, בדיוק זמן מספיק כדי להחליף בגדים.
פעמון הדלת זמזם בדיוק בשמונה. סטפן היה דייקן. מקגונגל הוציאה את העוגיות מהתנור, ניגבה את ידיה ופשטה את הסינר.
הוא עמד בדלת, פניו מוסתרים מאחורי זר פרחים.
היא לקחה את הזר. "תודה סטפן, זה מקסים," אמרה והניחה אותו באגרטל. כשהסתובבה בחזרה אליו הוא הושיט לה עוד שתי חבילות. "לא ידעתי מה להביא," מלמל במבוכה.
מקגונגל חייכה, בחבילות הנוספות היו שוקולד ובקבוק יין.