Work Text:
בסך הכול, לא היו לי יותר מדי ציפיות - זה לא שחשבתי שאזכה לפופולריות גדולה או להיכלל באיזו רשימה של החשובים או המשפיעים ביותר. כשאתה מדריך למשתמש אתה די יודע למה אתה יכול לצפות מהחיים. בהתחלה יקנו כמות יפה של עותקים שלך, ולאט לאט זה ייחלש, עד שתצא הגרסה הבאה ותצטרך לפנות את מקומך וללכת לפח האשפה של ההיסטוריה. אין לך סיכוי להיות אחד מהרומנים האלו שחיים עשרות ומאות שנים. גם לרשימת רבי המכר אין לך סיכוי להגיע. כמה שנים טובות, יחסית, וזהו. ואני הייתי בסדר עם זה. באמת. אבל אפילו את זה לא קבלתי. תקופה קצרה, זה הכל, וגם את זה לקחו לי.
האמת? אני מאשים את האינטרנט. הנה אמרתי את זה. אני. מאשים. את. האינטרנט. אני יודע שזה לא "הדבר הנכון להגיד", אני יודע שאתם מצקצקים בלשון עכשיו. אבל זו האמת - וצריך להגיד אותה! איזה סיכוי יש למדריך פשוט להתמודד עם ה… ה… האינטרנט הזה והפורומים שלו?!?! אני הייתי בהיר! הייתי ידידותי לקורא! האם למישהו היה אכפת? לא! למה לדפדף חמש דקות או לבדוק באינדקס ותוכן עניינים כשאפשר לשלוח שאלה בפורום ולקבל תשובה אחרי שבוע?! מה ההיגיון תגידו לי מה, מה?
אתם יודעים שהייתי הראשון במשפחה שלי שהגיע למכונות server? כולם אמרו שהווינדוסים האלו הם "נו, סוג של בסדר למחשבים אישיים, אבל לא יותר מזה". סוג של נובו-רישים שמנסים להסתיר את מערכת ההפעלה הישנה שהם היו. אני רציתי להראות להם שהם טועים. אני הלכתי דווקא למקומות שאמרו שאני לא אצליח, ובסך הכל הייתי בסדר, אני חושב. זאת אומרת, ברור שאני לא יכול להתחרות בדור הצעיר - אבל בזמני הייתי בסדר, לא?
אני לא יודע למה אני מספר לכם את כל זה. ברור לי שאני כבר לא מעניין אתכם יותר ושאתם כבר המשכתם הלאה. וככה דברים אמורים להיות. אבל בכל זאת רציתי שהדברים יאמרו. ככה, אתם יודעים. בשבילי.