Work Text:
הוא עומד לעשות את זה.
הוא באמת עומד לעשות את זה.
ההתרגשות בעבעה בבטנו ושלחה גלים של חולשה אל ברכיו ואל כפות ידיו. הוא לא התרגש ככה בכל ששת אלפים ומשהו שנותיו על כדור הארץ.
יש להודות שבחלק הגיוני כלשהו ששרד אי שם בעומק תא המוח היחיד והבודד אותו חלקו יחד הוא וקרואולי, הוא זכר שחשב ככה בכל פעם שהתרגש נורא. אבל הפעם זה היה הדבר האמיתי . הרגע הגדול של אזירפאל, שומר השער המזרחי של גן העדן.
הוא בדק שוב את האיפור שלו, וידא שהתלבושת שלו יושבת כמו שצריך - הוא הניח לקרואולי ולרייצ'ל עוזרת ההפקה לדאוג לו לסטיילינג. הוא לא התחרט על כך - הם עשו עבודה ממש טובה, הטוגה ישבה עליו היטב והוא הרגיש בה נינוח, מלא ביטחון ונאה ממש כמו שהרגיש על החומה של גן העדן, לפני הרבה מאוד זמן.
כשהופיע איתה מול שאר הקאסט לראשונה, בחזרה הגנרלית, סיימון החמיא לכתפיו וזרועותיו, והשתמש במילים כמו "בנויות לתלפיות" ו"מוצקות להפליא". הסיימון המדובר בדיוק הגיח מחדר ההלבשה המאולתר לבוש בטוניקה שלו. היא הייתה קצרה באופן משמעותי מהטוגה של אזירפאל וחשפה את רגליו השריריות. היו לו גם סנדלי קשירה שהגיעו עד ברכיו. הוא קנה אותם במיוחד להופעה מכיוון חשב שזה "אותנטי" ואזירפאל לא טרח לתקן אותו.
כשסיימון לא גילם את יוסף הוא היה מאמן בחדר הכושר בעיירה הקרובה - במרחק נסיעה של ארבעים וחמש דקות בבנטלי (עשרים דקות אם קרואולי היה זה שנהג) - נסיעה שהם בהחלט לא התכוונו לעשות אף פעם. המחמאה שלו לאזירפאל הייתה מקצועית להפליא - אם כי לקח לו זמן לשכנע בכך את קרואולי. סיימון לא הפסיק לקונן מאז על זה שכתפיים כאלה הן בזבוז משווע כשהן מוסתרות מתחת לשכבות הרגילות של אזירפאל וניסה לשכנע אותו שוב ושוב לבוא להתאמן אצלו.
"שתי דקות!" הודיעה ג'ני - שהייתה הבמאית וגם המאפרת, ובדיוק עסקה בסידור התסרוקת של "מרים" בפעם האחרונה.
"אני מוכן." אמר אזירפאל.
מבעד לפרגוד הקהל רחש מלמולים, אוושת אוקיינוס של פרצופים, שקט לעת עתה אבל מחכה כל רגע להתנפץ בגלים של מחיאות כפיים. לרגע שקל אזירפאל להתפלל ולבקש מחילה על מה שהוא עומד לעשות, אבל החליט שזה כנראה לא יהיה רעיון טוב למשוך עוד יותר תשומת לב מלמעלה.
הוא הסתכן בהצצה אל מאחורי הפרגוד.
קרואולי ישב בצללים בקצה השורה הראשונה, גולש בנייד שלו ומעמיד פנים שהוא לא מבחין במבטו של אזירפאל, למרות שהמלאך ידע היטב שקרואולי מרגיש בו כשהסתכל עליו.
הרעיון לא מצא חן בעיניי קרואולי מלכתחילה.
הוא ידע שיהיו צרות כבר כשהאב גרהאם שאל אותם מחוץ לסופרמרקט אם הוא יכול לקפוץ לשתות איתם תה בערב קריר בסוף נובמבר. אזירפאל הסכים בשמחה כמובן. האב גרהאם היה כומר מהסוג הישן, מלבד העובדה הקטנה שכל עוד הם מנהלים חיים מהוגנים לא היה אכפת לו כהוא זה אם צאן מרעיתו חיים בזוגות של שתי כבשים או שני איילים והיה נחוש לשלב את הזוג החדש בקהילה הכפרית הקטנה.
האב גרהאם התייצב אצלם למחרת בשעה חמש וניסה לקנות את ליבו של קרואולי במחמאות על הגינה היפה שלו, אך משכשל בכך ניגש ישר לעניין.
קרואולי היה בטוח שאזירפאל יסרב בתוקף ויחייך אליו את אחד החיוכים המתוחים האלה שלו שמבהירים שהשיחה הסתיימה, ומכאן קרואולי כבר יוכל להבהיר לאב גרהאם שהוא לא מוזמן לחזור אליהם הביתה שוב. למרבה תדהמתו ולמגינת ליבו של קרואולי אזירפאל דווקא התלהב מהרעיון והסכים מיד.
ועכשיו אזירפאל עמד לפזז על הבמה כשהוא מבעבע כולו מרוב התרגשות, לבוש בטוגה מטופשת ומרוצה מעצמו עד להתפקע.
קרואולי לא יכול היה שלא לתהות מה הוא זומם, והאם זה יהיה נורא כמו הפעם האחרונה שבה אזירפאל הופיע בפני קהל, ביום הולדתו האחד עשר של וורלוק. אזירפאל הבטיח נאמנה לקרואולי ששום חפיסת קלפים לא תיפגע במהלך ההופעה, אבל לך תסמוך על מלאכים.
מחיאות הכפיים הסוערות החלו כשמרטין וודוורת' הקטן עלה לבמה. בשקט שהשתרר לאחר מחיאות הכפיים החל הילד בן העשר לספר את הסיפור שהיה מוכר לכולם. הוא היה רחוק מלהיות הסיפור האמיתי וקרואולי גלגל את עיניו הנחשיות בפעם המי יודע כמה לנוכח העובדה שדווקא זו הגרסה ששרדה כל השנים האלה. זו הייתה הגרסה שעשתה סלט מכל העובדות אבל הוא הבטיח נאמנה לאזירפאל שיתנהג יפה ולא יבצע פה את אחד התעלולים שלו. אז הוא שילב את ידיו בכוח, נעץ את כפות הידיים עמוק מתחת לבתי שחיו והתאפק מאוד.
"ושמה של העלמה היה מרי". מרטין סיים ברוב חשיבות עצמית, ופינה את מקומו לשחקנים המבוגרים יותר.
אזירפאל נשם עמוקות, ופסע במלוא הדרת הטוניקה הלבנה שלו אל אור הזרקורים.
הוא פגש את ברידג'ט, השחקנית הראשית, במרכז הבמה.
הבתולה והמלאך.
עיניהם נפגשו.
היא חייכה קלות. הוא חייך בחזרה.
הגיע הזמן להשליך לכל הרוחות את כל מה שהיה בחזרות, ולקחת את הסיפור לידיו שלו.
"הו, מריה, מריה. אני יכול לקרוא לך מרי? אני אקרא לך מרי", אמר אזירפאל במבטא אמריקאי איום ונורא, פורש את ידיו ומותח לאחור את כתפיו הרחבות, מבליט את חזהו לפנים במחווה מלאת ביטחון שאין לטעות בה - זו הייתה אחת מהמחוות של גבריאל. "בדרך כלל אנחנו מקפידים יותר על רשמיות אבל את מוצאת חן בעיניי גן עדן, ועם בני אדם כמוך אנחנו פחות מקפידים".
כדי להבין את מה שקרה הלאה, צריך להבין משהו בקשר לברידג'ט.
אמה קראה לה על שם ברידג'ט ברדו ויעדה לה קריירת משחק חלומית, שנגדעה באבה כשברידג'ט התאהבה במוסכניק מקומי ונכנסה להריון ממנו. סיפורים כאלה מסתיימים לעיתים קרובות בצורה עגומה, אבל לא הסיפור הזה. ברידג'ט וגרג חיו חיים שלווים ומאושרים ביחד, אבל לברידג'ט תמיד נשאר מקום בלב לתיאטרון ולמשחק. היא השתתפה בכל קבוצות תיאטרון החובבים באזור, ומשחקי אלתורים לא היו זרים לה אפילו קצת. לכן, כאשר נראה שמר פל שנראה תמיד כל כך נחמד, שקט, נעים הליכות וצפוי כמו פקקים ב-M25 השליך את התסריט לכל הרוחות, היא לא מצאה את עצמה עומדת על הבמה נבוכה ואובדת עצות. ההיפך הוא הנכון.
"הו המלאך גבריאל! למה יש לך כל כך הרבה עיניים גדולות?" היא שאלה מבוהלת.
"כדי שאוכל לראות יותר טוב כמה תעלי במשקל בזמן ההריון עם אדוננו המשיח, יקירתי", הוא המשיך באותו מבטא אמריקאי נורא. "מזה את באמת צריכה לפחד, לא ממני".
כמה צחקוקים נפלטו מכיוון הקהל ההמום.
אחרים החליפו מבטים משתאים ומתפלאים. אנשים שנופפו לפני כן בתוכנייה בחוסר עניין על פניהם כדי להתאוורר מהחום המחניק של עשרות אנשים דחוסים אלו לצד אלו באולם אחד וחשבו על הסעודה שתיערך אחרי המופע, נדרכו בבת אחת ונראו קשובים ומתעניינים בהרבה משהיו קודם לכן בהצגת החובבים הקהילתית.
ברידג'ט הבינה שהיא בתנופה והמשיכה: "אבל המלאך גבריאל, א-אני לא בהריון. אנחנו נשואים רק חודשיים… מה אני, ג'ורג'יה טננט?"
הפעם נשמעו כמה צחקוקים בקהל, בעיקר מצד כמה נערות.
"אני אף פעם לא... אתה יודע", ברידג'ט הרימה שתי גבות ברמיזה.
"אהה, כן, זה", אמר אזירפאל. "אני לא חושב שזו תהיה בעיה. אנחנו נסדר את זה עם רוח הקודש, תשאירי לנו את העניינים. התפקיד שלך הוא ללדת את הילד, לקרוא לו ישוע ולהמשיך להיראות טוב בשביל האיקונות. את לא רוצה שמיכאלאנג'לו יצייר אותך עם צלוליטיס, נכון?"
"מיכאל… מי?!" שאלה ברידג'ט, מבולבלת.
"לא משנה, זה סיפור ארוך. אני חייב לחזור, יש לנו מסיבת חג מולד במשרד ואני ממש לא רוצה לפספס את הבינגו החגיגי. צ'או!"
אזירפאל נופף לברידג'ט בהבעת תודה על פניו ויצא לקול תשואות.
לפני שנעלם ראה אזירפאל בזווית עינו את קרואולי עם לסת שמוטה כמעט עד הרצפה.
זה היה מספק.
בזמן שמרטין הקטן שב לבמה וניסה להקריא בפנים אדומות ופה רוטט מרוב מבוכה או צחוק כבוש עוד כמה פסוקים מהבשורה על פי לוקאס, ואחריו עלתה מקהלת בית הספר המקומי לשיר שני המנונים ארוכים, ברידג'ט והאב גרהאם לכדו את אזירפאל בפינה.
"מה זה היה אמור להביע?" שאל האב גרהאם. הוא נראה לא מרוצה בכלל.
"זה היה גדול!" אמרה ברידג'ט, "שמעת איך הם צחקו?"
"אנחנו לא אמורים להפוך את המחזה של חג המולד לבדיחה!" האב גרהאם נראה אדום מרוב זעם, "מה יש לך להגיד להגנתך? מה זה המבטא האמריקאי המזעזע הזה?! זה לא מה שעשינו בחזרות!"
אזירפאל לקח נשימה עמוקה. האב גרהאם, להפתעתו, נשם אתו, והרגיש איך הוא נרגע בעל כורחו.
"ובכן, חשבתי שלפלפל קצת את ההצגה המקורית יוסיף עניין. אחרי הכל אנחנו אוספים תרומות. ומה פותח את הלבבות והארנקים יותר מאשר קצת צחוק? ובאשר למבטא... ובכן, לא תאמין לי אם אני אספר לך כמה זה אותנטי".
"טוב", האב יישר את צווארונו, "אני... אני מניח שההצגה חייבת להימשך. אבל דע לך מר פל, שזה לא מקובל ושבפעם הבאה נשקול שנית האם להעניק לך תפקיד כלשהו בהצגות של הקהילה".
"אני אחיה עם זה בשלום", אמר מר פל, והאב גרהאם הסתלק ברתחה.
"אולי תבוא פעם לאחד מחוגי הדרמה שלי, מר פל? אני בטוחה שאתה תהיה נפלא". ברידג'ט פשוט זרחה.
"אני מבטיח בהן צדק שאשקול זאת", אמר אזירפאל בלי שום כוונה לעשות את זה לעולם.
הילדים סיימו לשיר, והקהל החל להריע שוב. מבעד למחיאות הכפיים ניתן היה לשמוע כמה קולות צועקים את השם "גבריאל" שוב ושוב.
"טוב, הקהל מעוניין בליטרת הבשר שלו", אמר אזירפאל לברידג'ט, "אחלי לי שאשבור רגל".
והוא עלה שוב לבמה לשוחח עם שלושת החכמים.
מחיאות הכפיים בסוף ההצגה נמשכו זמן רב. ברידג'ט ואזירפאל השתחוו שוב ושוב, ירדו ועלו כמה פעמים כשהקהל עמד על רגליו ודרש לראות עוד מהם. אזירפאל חייך עד שכאבו לו הפנים והשתחווה שוב ושוב.
***
"מר פל!" מיהר אליו האב גרהאם כשאזירפאל יצא מחדר ההלבשה, "מר פל, אני לא יכול לתת לך להשתתף במסיבת חג המולד".
"אני מבין היטב, האב…"
"לא, לא הבנת אותי", אמר האב גרהאם, שנראה מעט סמוק ומתנשף כאילו הקיף את האולם בריצה לפני שבא לשוחח עם המלאך, "התכוונתי, שאיני יכול להניח לך להשתתף במסיבת חג המולד בלי לקבל ממני התנצלות".
גבותיו של אזירפאל התרוממו בציפייה להסבר נוסף.
"ובכן", אמר האב גרהאם, "התגובות של הקהל היו טובות למדי, ונראה שצדקת - קהל משולהב משלם יותר! קופת הצדקה שלנו עולה על גדותיה".
"אני שמח מאוד לשמוע זאת", אמר אזירפאל, הפעם בכנות.
"למעשה", אמר האב גרהאם, רוכן לעבר אזירפאל כצופן סוד, "התחוור לי שיש באולם כמה תורמים בעלי אמצעים שהיו נדיבים במיוחד. הם ניגשו לשוחח איתי אחרי ההופעה, ביקשו לתת לי את ההמחאה באופן אישי ואמרו שאני רשאי לזקוף הכל לזכותך".
"ובכן, מה אוכל לומר?" אמר אזירפאל בחיוך נבוך. הוא התחיל להרגיש לפתע כאילו משהו אינו כשורה.
"הם ביקשו בתמורה לכך לשוחח איתך אישית, ואמרתי להם שתשמח מאוד. פעלת רבות למען הכנסייה הקטנה שלנו, הנחתי שלא יהיה לך אכפת לשעשע את התורמים שלנו לפני המסיבה, נכון? לשחק קצת את הכוכב ההוליוודי?"
אזירפאל חש דחף לבלוע את רוקו, למרות שמלאכים בדרך כלל לא חשים את הדחף הזה כלל וכלל.
"למען האמת…" הוא אמר ופזל לעבר שעונו, "אני קצת… אהה…"
"אה, הנה הם!" קרא האב גרהאם, "הוא כאן, גבירותיי ורבותיי. הכוכב העולה שלנו מר פל! אני אתן לכם לשוחח אתו ביחידות".
דמו של אזירפאל קפא בעורקיו, למרות שלחייו בערו עדיין מההופעה וההתרגשות, והוא בהה בגבו המתרחק של האב גרהאם כמי שזה עתה איבד את הסיכוי להינצל. ברגע הבא הקיפו אותו ארבע בריות עטויות חליפות מהודרות למשעי בגוונים משתנים של אפור וחום: גבריאל, אוריאל, מיכאל וסנדלפון.
הם תפסו אותו.
"שלום, אזירפאל".
ארבעת המלאכים הקיפו אותו שניים מכל צד.
"תתרחקו. ממנו." קרואולי צץ לפתע מן הצללים וניסה להציב את עצמו בינם לבין אזירפאל.
"תירגע, שד", נאנחה אוריאל.
"לא באנו לעשות לכם בעיות", אמר סנדלפון ומיד הוסיף: "הפעם".
"הוא צודק, אתם יודעים", אמרה מיכאל, "רק רצינו לראות את ההופעה".
"מה? ב... באמת?" שאל אזירפאל, המום מעט.
"כמובן." אמרה מיכאל, "כששמענו שאתה עומד לעשות חיקוי של גבריאל על הבמה לא יכולנו שלא להסתקרן".
אוריאל פלטה לפתע נחרת צחוק.
"מצטערת", היא אמרה, משתדלת לעצור את צחוקה ונכשלת, "אבל זה היה פשוט מצוין".
"מרשים למדי, אני חייב לציין", אמר גבריאל מחייך מאוזן עד אוזן, "הכי טוב שהיה עד כה. יותר טוב משל המלאך רפאל, והוא גם היה צריך לשתות קצת יין קידוש לפני זה".
אזירפאל החליט שלא יהיה חכם להזכיר את שוט הוויסקי שהוא הוריד לפני ההופעה במטרה להרגיע את עצביו.
"אז... אתם לא כועסים?" אזירפאל שאל בהיסוס.
הפעם השלושה צחקו באמת.
"אזירפאל", גבריאל הניח את היד על הכתף שלו במחווה המוכרת, "במשך שנים חיכינו לרגע הזה".
"סליחה?"
"אתה אחד מאיתנו עכשיו", אוריאל הניחה יד על כתפו של אזירפאל. "אנחנו עושים דברים כאלה במשרד כל הזמן. מיכאל מחקה אותי, אני מריצה חיקוי לא רע של סנדלפון… כמות המלאכים שמחקים אותך ואת גבריאל היא בלתי נתפסת".
"שלא לדבר על החיקויים של מחלקת תיעוד ותיוק", ציינה מיכאל, "אבל הם באמת מוזרים!"
"אתה אף פעם לא הצטרפת לחיקויים שלנו," אמר סנדלפון, "עד עכשיו".
"וזה היה באמת אחד המוצלחים. מי יודע, אולי אפילו נצליח לגרום לך לבוא איתנו למועדון יום אחד".
"סליחה, ל... מה?"
"מועדון", חזרה אוריאל לאט כאילו הוא טיפש, "אתה יודע. מוזיקה, אורות".
"חשבתי שמלאכים לא יודעים לרקוד", אמר אזירפאל בבלבול.
"זה בסדר, גם האנשים במועדונים לא", אמר גבריאל. "אם תשנה את דעתך אנחנו פוגשים את החבר'ה של ביז בפלורינו".
"לא באינפרנו?" שאל סנדלפון.
"לאאא, האסטור אמר שהם רוצים להרגיש בהפסקה, לא בעבודה".
"חבל", אמרה אוריאל, "יש להם קוקטיילים אלוהיים".
גבריאל גלגל את עיניו ומלמל משהו על "חומר פשוט" לפני שאמר: "טוב, רק באנו לברך אותך על הופעה מעולה, נבקש מהחבר'ה של תיעוד ותיוק להקרין את זה בכל המשרד מחר על הבוקר. אני מצפה ממך לעבוד עוד קצת על המבטא שלך עד חג המולד הבא".
"חג מולד שמח", אמרה מיכאל.
"תהנו!" קרא אחריהם אזירפאל. וארבעת המלאכים יצאו מהאולם, שמים את פניהם אל העיר הגדולה.
"זה היה..." אמר קרואולי.
"נס חג מולד?" הציע אזירפאל.
"משהו כזה", אמר קרואולי. "איפה שישוע הממזר הזה לא נמצא עכשיו, אני בטוח שהוא מתגלגל על הרצפה מרוב צחוק".
אם יש משהו שאזירפאל למד במהלך ששת אלפי שנותיו על כדור הארץ, זה שב-99 מתוך מאה פעמים, קרואולי צדק.