Work Text:
הסמסטר הראשון של סשה כאשפית במעבדה לגלים במכון המחקר להנדסה וקסם התקרב לסיומו.
היא ישבה במשרד הקטן שבצריף על רגלי התרנגולת1, וכתבה רשימת מטלות לחופשה בין הסמסטרים, מקשיבה כבדרך אגב לשיעור שנסטיה לימדה בחלל המרכזי. נסטיה הייתה המדריכה הטובה ביותר במעבדה, והיו לה התלמידים הטובים והחכמים ביותר. היום הם עבדו על ניסוי הבונוס – "עקיפה של אור משרביט קסמים."
רשימת המטלות הייתה די משעממת: לאבק, לנקות את תאי מי החיים ותאי מי המתים2, לשמן את מפרקי רגלי התרנגולת, להחליף כמה סוללות, לחפש ניסויים חדשים.
קולה הרגוע והבטוח בדרך כלל של נסטיה לפתע נשמע מבוהל.
"אִיבַנוּשְקָה, לא!..."
הבזק אור מסנוור. כל הצריף התנודד. רגלי התרנגולת מעדו.
כמה דקות אחרי זה סשה, נסטיה, אִיבַנוּשְקָה ושאר הסטודנטים כבר עמדו על המדשאה מחוץ לצריף. סְטְרֵלְצִי3 ממחלקת האבטחה והבטיחות הגיעו מהר מאוד לבדוק מה קרה.
הצריף עדיין השמיע קולות יללה איומים.
הסטודנטים היו מבוהלים אך אף אחד לא נפגע פיזית.
הפסיכולוג, שהגיע יחד עם הסטרלצי, הרגיע את הצריף ואישר כניסה לצוות החרום ואז התפנה לסטודנטים. אחרי בדיקה, גם סשה הורשתה להיכנס.
למרות האפקט הדרמטי, הנזק היה מזערי וכלל בעיקר חבורה של סטודנטים מבוהלים, מדריכה אחת קצת אומללה, צריף על רגלי תרנגולת מזועזע אחד ואחת אשפית מעבדה עצבנית, שכעת הייתה צריכה להחליף את גביש העקיפה.
הגביש התנפץ לרסיסים.
זה היה מתסכל. רק לפני כמה חודשים, אחד הדברים הראשונים שהיא עשתה בתור אשפית מעבדה, היה לבקש מסרגיי מהסדנה ליצור מעטפת מגן טובה יותר עבור הגביש העדין. סרגיי עשה עבודה נהדרת, הוא ייצר מסגרת פולימרית יפיפייה עם רוּנות מגולפות בתוכה, וטווה לחשים של עמידות וחוסן.
למרבה הצער, לחשי העמידות היו מיועדים למקרה שהגביש יפול על הרצפה בגלל חוסר זהירות, ולא יכלו להגן על הגביש מהתנפצות מבפנים בגלל תהודה לא מתוכננת.
בכל זאת, סשה לא דאגה. היא אמנם קיבלה את הצריף של מעבדת הגלים באי-סדר, מלוכלך ועם ארגז כלים חלקי, אחרי שהאשף הקודם התפטר לפני כמה שנים והצריף תוחזק בחוסר רצון על ידי אשפים ואשפיות מהמעבדות השכנות, אבל הם כן שמרו מלאי של חלקי חילוף לכל הניסויים.
זה דרש חיפוש ארוך במחסן, שכלל פתיחה של כל הארונות, פשפוש בתחתיות של חביות, ועל הדרך מסע ומתן מחודש עם עכבישים על גבולות. לבסוף נמצאה קופסה לבנה, עם הכיתוב "גבישי עקיפה" בכתב יד מרושל.
בקופסה היה גביש אחד אחרון.
כעת הייתה זו אחריותה של סשה לחדש את המלאי.
'זה קל.' היא חשבה. 'להשיג מימון ולקנות קריסטל מאחד מספקי הציוד.' דברים דומים היא עשתה כבר כמה פעמים במהלך הסמסטר והרגישה שהיא מתורגלת בהם היטב.
מר צַארֵבִיץ', הסגן למנהל, כעס על הוצאה כל כך גדולה ולא מתוכננת, אך הבטיח לשלם עבור הגביש החלופי, ברגע שתמצא אחד.
רוב הספקים כבר מזמן העבירו את העסק שלהם לרשת המחברת את מגשי הכסף. הקטלוגים היו נגישים בקלות מהמגש האישי שלה. היא בילתה שעות בגלגול תפוח הזהב על מגש הכסף4 בגלילה בקטלוגים תוך חיפוש אחר הגביש הנכון. למרבה תסכולה, למרות שלכל הספקים היה מגוון עצום של גבישים, לא היה להם את האחד הנכון. היו להם גבישים גדולים וקטנים יותר, היו להם גבישים בכל הצבעים, היו להם גבישים מפזרים ומרכזים, אבל לא היה להם אחד שיתאים למערך המעבדה.
**
מדוכאת, היא הלכה לבקש עצה מחבריה לעבודה.
בבקתה על רגלי תרנגולת בקרחת היער השכנה, אשף המעבדה אנטולי ניהל את מעבדת תופעות הקסם הנדירות. מדי פעם גם בניסויים שלו השתמשו בגבישי עקיפה קסומים.
תגובתו הראשונה הייתה לרשום את שמות הספקים, שאת הקטלוגים שלהם היא צריכה לפתוח במגש. אבל אחרי שבילה גם הוא זמן רב בגלגול תפוח הזהב, הוא סוף סוף ויתר והעלה הצעה חדשה.
"את יודעת מה?" הוא אמר, כאילו מופתע מהרעיון של עצמו, "את צריכה לשאול את קָאשֵיי."
פרופסור בֵסְמֵרְטְנִיי5 היה למעשה פרופסור אמריטוס, שניהל מחקר על חיי נצח. המעבדה שלו שכנה בחלקים העמוקים והאפלים שלמרגלות קמפוס מכון הקסמים וההנדסה. אף אחד לא באמת ידע כמה זמן המעבדה שלו היתה קיימת וכמה גדולה היא היתה. למרות שהם לעולם לא יודו בכך, רוב הצוות, כולל הדיקן, פחדו ללכת לשם ולבדוק.
אנטולי הסכים ללוות אותה, אבל רק עד הכניסה למעבדת האלמוות וצעק פנימה שהוא הביא אורחת. אז שם בידה פחית ספריי כחולה, מלמל "זה עשוי להיות שימושי מתישהו," ובצליל 'פופ' - התאדה.
אלכסנדרה הסתכלה על פחית התרסיס – שמן ניקוי רגיל, משכה בכתפיה, תחבה אותו לשרוולה הרחב, שבו היו תפורים כיסי מרחב-זמן, ונכנסה פנימה.
בתוך המרחב הגדול של המעבדה התפתל מסדרון צר, ארוך ואפלולי. בעל המעבדה סידר את הציוד שלו כדי לפנות מעבר מהכניסה אל המשרד בצד המרוחק של החלל הגדול, אחרת סשה לעולם לא הייתה מוצאת את דרכה במבוך שבין המכונות, הארונות והשולחנות. היא פסעה בחשש בין המכונות המשונות שזמזמו, צפצפו, המהמו, והשמיעו מגוון מפתיע של צלילים משונים אחרים. ניצוצות של חשמל וקסם רצו מדי פעם על הכבלים הרבים שחיברו בין המכונות שונות בערבוביה, גורמים לה לחפש בחשיכה שמתחת לתקרה הגבוהה את העכביש הענק שטווה את קוריו מעל הציוד. חלק מהמכונות היו מכוסות בשכבת אבק עבה וחלקן היו חדשות ומבריקות.
**
המשרד בסוף המסדרון היה קטן. שלושה קירות היו מכוסים מהרצפה עד התקרה במדפי ספרים עמוסים לעייפה. ולאורך הקיר הרביעי עמדה ספה נוחה למראה ומעליה לוח מודעות גדול, עליו היו מהודקים פוסטרים ועלונים. במרכז החדר עמד שולחן גדול מדי ומעליו רכנה דמות גבוהה וצנומה.
"אההה," הוא אמר והרים את מבטו מכתב היד המצהיב, "מה מביא אליי אשפית מעבדההה, ועוד אחת שנראית כל כך עצובההה?"
היא סיפרה לו את הסיפור על הגביש שהתנפץ, ואת החיפוש שלה ברשת כדי למצוא בדיוק את הגביש הנכון, ואיך היא כבר שאלה את אנטולי, אשף המעבדה לתופעות נדירות, והוא שלח אותה לדבר איתו - עם פרופסור בסמרטני.
"זה כללללל לא דבר נוראאא." אמר הפרופסור כשסיימה. הוא דיבר באטיות ומשך את המילים. "יש כמה ספקי ציוווד קסם שאני עובד איתםממ. זה האהוב עלייי." הוא שלף כרך ענק מצהיב וזרק אותו על השולחן. הוא נעלם לרגע מהעין מאחורי ענן האבק וסשה השתעלה ארוכות. "בואי נראההה..." הוא פתח את האינדקס, חיפש גבישים, מצא את מספר העמוד, דפדף לעמוד הנכון, כשהוא מעלה עוד ענן אבק וגורם לה להשתעל שוב, והתחיל לעבור על רשימת הגבישים בזה אחר זה.
בניסיון להיות מנומסת, היא עשתה כמיטב יכולתה להיראות מרוכזת במה שהוא עושה. אבל מחשבותיה נדדו ועיניה נחתו על לוח השעם מעל הספה. העלונים שעליו היו בגוונים שונים של צהוב. הישנים ביותר נראו בני מאות שנים, מפרסמים הופעות קוסמים ביום הבזאר; החדשים יותר היו הזמנות לסמינרים מדעיים בארצות רחוקות.
אחד העלונים תפס את עינה והיא שאלה: "מי זאת וַאסִילִיסַה פְרֵמוּדְרַיַה6?" קוטעת את המלמול המונוטוני בחוסר נימוס.
"כןןן! ואסיליסה היא כישרון צעיר מבטיח מאווד! פגשתי אותה בכנס לפני כמה שניםםם. יש לה מגוון רחב של תחומי ענייןןן. יכול להיות שיש לה קצה חוט בשבילךךך. את באמת צריכה ללכת לפגוש אותההה!"
הפוסטר שעליו הם דיברו נראה בן כמה עשורים.
הוא הסביר כיצד למצוא את המגדל של ואסיליסה על ההר המתנשא מעל הקמפוס.
כמתנת פרידה נתן לה את הקטלוג שבו הוא חיפש את הגבישים בשבילה. היא ניסתה למחות.
"אללל תדאגי," הוא אמר, "הוצאאאתי אותו מהפחחח, בדיוק קיבלתייי אחד חדששש בדואררר. למרות שהוא מהמאה הקודמממת, אני בטוחחח שהוא יועיל לך בעתיייד."
מחוסר ברירה, היא הודתה לו, הניחה את הכרך המאובק באחד מכיסי השרוול ופילסה את דרכה חזרה דרך המעבדה החשוכה, עמוסה בציוד, שנראתה כאילו היתה פעם מערה או טירה מימי הביניים.
מכון בֵסְמֵרְטְנִיי לחקר האלמוות שכן בצד הנמוך והעמוק ביותר של מכון הקסם וההנדסה, אבל היה במרחק הליכה מתחנת המדוכות7 האוטונומיות. שם היא הזמינה נסיעה במגש הקטן, שהציפוי הזהוב של התפוח שלו כבר מזמן התקלף. כמה רגעים לאחר מכן נכנסה מדוכה לתוך התחנה ונעצרה לידה, מטאטא ההיגוי בקדמתה עדיין מתנדנד קלות. המדוכה הייתה קצת חבוטה ומלוכלכת, כצפוי מתחבורה ציבורית בקמפוס סואן, אבל עובדת.
היא קפצה פנימה.
למדוכה היה ממשק קולי. "מכון פרמודאריה" היא אמרה. למזלה, המכון היה מספיק מוכר כדי שהתחנה שלידו תקבל את השם, אחרת סשה היתה צריכה לחפש את מספר התחנה על המפה במגש. המדוכה התרוממה ונכנסה לנתיב התנועה האווירית סובב הקמפוס.
האשפית העייפה ניצלה את הזמן כדי להשקיף על הנוף שנפרש לפניה. הקמפוס השתרע על שטח גדול, עם עמקים, הרים, נהרות ויערות. הפקולטות, מכוני המחקר והמעבדות מפוזרים במרחב הגדול. בתקופה זו של השנה המקום הרגיש נטוש. הסטודנטים בדיוק סיימו את הסמסטר והסתתרו במעונות ובספריות - למדו לבחינות. חברי הסגל הסתתרו במעבדות – סוף סוף התפנה להם זמן למחקר. והסגל המנהלי הסתתר במשרדיהם, קבור תחת ערמות של מגילות וניירת - ממשקים חדשים, רק בני כשלוש מאות שנה, כמו מגש הכסף עם תפוח הזהב או הממשק הקולי עוד לא נכנסו לשימוש הביורוקרטים. זה תמיד לוקח יותר זמן אצלם.
הנוף הפסטורלי, הרוח הנעימה בשערה והתנודה העדינה של המדוכה גרמו לה להרגיש מנומנמת.
**
כשנחתה, השמש כבר שקעה, וכשנכנסה ליער – כבר החשיך לגמרי. היא הלכה בשביל צר, בקושי נראה, מסתמכת על התיאור של קָאשֵיי. הינשופים על העצים צפו עליה בעיניהם הגדולות והעגולות, התנים ייללו בשיחים ומשפחה של חזירי בר חצתה בנחת את השביל.
השביל הוביל אותה למגדל גבוה ואלגנטי. בקומה העליונה היה חלון מואר יחיד. ליד הדלת היה קורא כרטיסים, אבל סשה היתה בטוחה שאין לה אישור בכרטיס העובד שלה. יהיה מנומס יותר לדפוק, בכל מקרה. איש לא ענה לנקישה. בהתחשב בשעה המאוחרת, היא שקלה לחזור לצריף שלה ולנסות שוב למחרת.
לפתע הופיעה דמות לבנה במסגרת החלון המואר בראש המגדל. רגע לאחר מכן החלון נפתח והדמות נפלה. סשה צפתה באימה בברבור לבן נופל כמו סלע מגובה המגדל. מבוהלת, היא החלה לחפש מסביב שלטי הכוונה למגש החירום הקרוב ביותר. אבל ברגע שהעוף הלבן פגע בקרקע הוא הפך לאישה גבוהה לבושה בחלוק מעבדה לבן, משקפי מגן ומסכת פנים.
"אממ... פרופסור פרמודראיה?"
"זו אני." הגיעה תשובה עמומה.
האישה הסירה את כפפות המעבדה ותחבה אותן לכיס החלוק הלבן, ואז הסירה את המסכה ואת משקפי המגן. הפנים היפות שנחשפו זרחו באור עמום בחושך שירד על היער.
"נעים להכיר. שמי אלכסנדרה פְּרִיווַלוֹבַה. פרופסור בסמרטני שלח אותי. בעצם זה לא מדויק, אני מחפשת גביש עקיפה מאוד ספציפי וחיפשתי אצל כל הספקים בשוק, ושאלתי את עמיתי לעבודה והוא שלח אותי לקָאשֵיי בֵסְמֵרְטְנִיי והוא זה שאמר לי, שאולי יש לך קצה חוט בשבילי. אבל את עסוקה. הייתי צריכה להתקשר קודם... סליחה שנפלתי עליך ככה."
"לא, לא! זה בסדר. בעצם, זה ממש נהדר! כל המשתלמים שלי יצאו לחופשה בחוף לוּקוֹמוֹרְיֵה8 לשבוע ואני כבר התחלתי להשתעמם. בואי, בואי!" היא פתחה את הדלת עם הכרטיס שלה.
בפנים האורות נדלקו אוטומטית. מולן היה גרם מדרגות מתפתל סביב פיר מעלית המסע הרחבה.
"סליחה, המעלית איטית מאוד, היא מיועדת למעבדת השינה. יהיה מהיר יותר לעלות במדרגות."
"בגלל זה נפלת מהחלון?"
"כן, זאת הדרך הכי מהירה למטה."
"אני קצת חדשה פה במכון... כבר התכוונתי לקרוא לסְטְרֵלְצִי..."
"סליחה שהבהלתי אותך."
כשהגיעו לבסוף למשרד בקומה העליונה, סשה הייתה קצת חסרת נשימה ופתאום הרגישה עייפה מאוד. היא גם נזכרה שלא אכלה צהריים. נראה שבעלת הבית קראה את מחשבותיה. היא הוציאה מפה גדולה ומשובצת והניחה אותה מגולגלת על שולחן הדיונים.
"פיצה או סושי?"
וואסיליסה מילמלה כמה מילות קסם והמפה9 נפתחה, פורשת את ההזמנות שלהן על השולחן.
בזמן שהן אכלו, סשה סיפרה לואסיליסה בצורה מסודרת על המסע שלה, בחיפוש הגביש הנכון בשביל המעבדה שלה.
"ובכן," אמרה ואסיליסה, "יש מקום כאן, במכון, שיכול לייצר כל סוג של גביש לפי דרישה. אבל הם אנשים שלא קל להתמודד איתם."
"ספרי לי."
"למנהלת קוראים באבא יאגה10. עד לפני מאה שנה היא היתה בעצמה אשפית מעבדה, אבל נמאס לה והיא רצתה לשנות כיוון. לבסוף היא עברה לנהל את הסדנה לייצור גבישים. היא מאוד אוהבת לספר לכולם איך בתקופתה המעבדה התנהלה בצורה אידאלית ואחרי שהיא עזבה, שום דבר כבר לא היה כמו שצריך. תצטרכי למצוא דרך להתחמק משיחה איתה ולהכנס פנימה, לדבר עם העובדים שלה. ברגע שתגיעי אליהם – את בחצי הדרך אל הגביש שלך." ואסיליסה קפצה רגע למשרד שלה וחזרה עם כלי עבודה וקופסה קטנה. "תני להם את זה, והם ישמחו לעזור לך."
סשה הביטה בכלי שואסיליסה שמה בידה.
"זה מברג."
"זה מתכוונן. נסי את זה."
וסיליסה נתנה לה את הקופסה הקטנה, שהתגלתה כחתיכת ציוד עתיק ומשונה. לכל בורג שסגר אותה היה ראש אחר: שטוח, צלב, משושה, ואפילו כמה בעלי צורה בארבעה וחמישה מימדים. הם גם היו בגדלים שונים. סשה כבר נאלצה להתמודד עם סיוט כזה של ציוד מורשת ולא הופתעה. אחד הדברים הראשונים שהזמינה למעבדה שלה היה ערכה מלאה של מברגים מכל הסוגים. עכשיו ואסיליסה נתנה לה רק אחד. אבל ברגע שהמברג נגע בראש הבורג, הוא השתנה כך שיתאים לגודל ולצורה המדויקים של הראש.
"נחמד! איך את יכולה להיפרד מדבר כל כך מדהים?"
"זה לא כל כך מיוחד." ואסיליסה צחקה. "הנה. אני אשלח לך קישור במגש. זה מסוחר מעבר לים יש להם הרבה זבל במחירים מצחיקים, אבל חלק מהדברים דווקא מוצלחים. תקני אחד לעצמך."
באותו הלילה סשה ישנה על הספה בחדר הדיונים הגדול במגדל של מכון המחקר פרמודריה. הספה הייתה נוחה בצורה מפתיעה והיא ישנה עד מאוחר.
בבוקר היא מצאה בפינה קדירה קטנה ללא תחתית של קפה וצנצנת של עוגיות יבשות. היא הרגישה לא בנוח להשתמש במפה בלי לשאול את בעלת הבית אבל ווסיליסה לא הייתה בסביבה. הרבה קפה עם עוגיות היתה ארוחת בוקר סבירה יחסית.
סשה השאירה לה מכתב תודה על השולחן והלכה לתחנת המדוכות.
"סדנת ייצור הגבישים של באבא יאגה." היא אמרה לממשק. עוד טיסה ארוכה מסביב לקמפוס.
כשהיא יצאה מהמגדל של וסיליסה, היער, שנראה מפחיד בלילה היה דווקא די נחמד ומזמין. עם כמה שבילים מתפתלים בין העצים וקרחות ירוקות עם ספסלים קטנים ונעימים.
החלק ביער שבו שכנה הסדנה של באבא יאגה היה הרבה יותר עבות, מוזנח וחשוך. אפילו בשעת הצהריים המוקדמת.
**
"מדיד שלישי?!" צעקה באבא יאגה. "מדיד שלישי?! תמיד היו שניים לכל היותר! איפה תוסיפי עוד אחד?!"
'אוי, לא...' חשבה אלכסנדרה 'היא הולכת להסביר לי בפעם השלישית היום את מערכת הניסוי של המתנדים ההרמוניים... אני חייבת לצאת מפה, לפני שהמוח שלי ייקלע ללולאת זמן אינסופית.'
סשה נכנסה לסדנה של באבא יאגה לפני כחצי שעה. ברגע שהיא הסבירה מי היא ומה היא צריכה, באבא יאגה מייד התחילה לספר לה על התקופה שלה בתור אשפית מעבדה ועל הניסויים שהיא בנתה בעצמה. ככל שניסתה, סשה לא הצליחה לכוון אותה בחזרה למטרה של הביקור - ייצור גביש חדש בהזמנה מיוחדת.
סשה הסתכלה סביב. החדר הקדמי של הסדנה, היה מוזנח מאוד. כל המשטחים היו מכוסים שכבה עבה של אבק, הצבע על הדלפק נסדק, המדפים בספריה עם תיקי העבודה היו שבורים וצירי הדלתות הרחוקות, המובילות לפנים הסדנה, היו כל כך חלודים שסשה לא הבינה איך הם עדיין לא התפוררו.
סשה הקשיבה לבאבא יאגה בחצי אוזן, רק מספיק כדי לשאול שאלות, ולאט לאט התקרבה לדלתות הסגורות.
"הנה, תראי בעצמך!" באבא יאגה דחפה לידיה ספר גדול עם רשימות ותרשימים, ודפקה בהדגשה עם האצבע הגרומה על התרשים שהספר היה פתוח עליו. סשה מצאה את פחית הספריי הכחולה בשרוול. "זה תמיד היה רק שניים!" סשה ריססה את הציר החלוד של הדלת הימנית. הדלת נאנחה בהקלה. "מי הגאון שחשב להוסיף מדיד השלישי???" סשה החליטה לא להסגיר את דאנילה, אשף המעבדה למכניקת הקסם וריססה גם את הציר בדלת השמאלית. גם הדלת השמאלית עשתה קול של 'אחחח.' הדלתות נפתחו מספיק כדי לאפשר לה לחמוק דרך הפתח הצר, ואז נסגרו ונעלו את עצמן.
מהצד השני היא שמעה את הדלתות מתווכחות עם באבא יאגה. "את, מכשפה זקנה! את מנהלת את הסדנה הזאת כבר מאה שנה ואף פעם לא הקדשת רגע לשמן את הצירים, והיא רק הגיעה לכאן ומיד טיפלה בנו."
סשה תחבה את הרשימות של באבא יאגה לאחד מכיסי השרוול שלה ורצה אל הדלת עם הכיתוב "סדנת חיתוך בגבישים".
בפנים ישבו שני גברים גדולים ושריריים ליד שולחן עגול קטן ושתו תה. הם נראו זהים לחלוטין.
"שלום לך!" הם קפצו על הרגליים, פינו מקום על השולחן, הביאו לה כיסא ומזגו תה.
"אני פֵּטֵר." הציג את עצמו אחד התאומים הזהים. "וזה פיוֹדוֹר."
"נעים להכיר. אני אלכסנדרה."
"את רוצה כריך? הכנו כריכים!"
בלי לחכות לתשובה פיודור חתך שני כריכים לשלוש חתיכות כל אחד וחילק מחדש את האוכל.
"באבא יאגה עשתה לך צרות?"
"לא יותר מדי."
"מה מביא אותך לכאן?"
היא סיפרה להם על הגביש ואיך היא חיפשה בשוק ושאלה עמיתים לעבודה והלכה לראות את קאשיי ואז את ואסיליסה ולבסוף הגיעה לסדנה שלהם.
"יש לך את השרטוטים?"
"כן. זה החומר. אלה המידות." היא הציגה את כל המידע על צלחת הכסף הקטנה שבמרכז השולחן. "צריך ללטש את הצד הזה ואת הצד הזה." היא הצביעה על הסקיצה.
"מה אתה חושב, פטר?"
"לא נראה מסובך מדי, פיודור."
"כמה זמן, אתה חושב שזה ייקח?"
"כמה ימים. אולי שבוע."
"הבאתי לכם מתנה." היא קטעה אותם ושלפה את המברג.
"זה מברג."
"זה מתכוונן. תנסו אותו."
פטר לקח את הכלי ונעלם בעומק הסדנה. נשמעו כמה קולות התרסקות.
"היי, פיודור, תראה את זה!"
גם פיודור נעלם במעמקי הסדנה. אלכסנדרה חיכתה, בעודה לועסת שליש כריך.
"זוכר את הדבר הזה?" שאל פטר, או אולי פיודור.
"כן, עם הבורג החד צדדי, שאפשר רק לסגור ולא לפתוח." ענה קול זהה.
"בוא נפתח אותו!"
הם הביאו קופסה מיסתורית לשולחן האוכל הקטן ודחפו את כל הצלחות לצד של סשה. הם התחילו לפתוח את הברגים, מתרגשים בכל פעם שהמברג התאים את עצמו לראש אחר. לבסוף, הקופסה נפתחה. בפנים היו חלקים מכניים קטנים, חוטי חשמל וורידי קסם. היא רכנה קרוב יותר כדי להביט פנימה.
"מה זה עושה?" היא שאלה.
"אממ... טוב..." מלמל פיודור, או אולי היה זה פטר.
"יש לך את מספר התקציב?" שאל השני.
היא שלפה את הנתונים שמר צארביץ' נתן לה. הם הביטו זה בזה והנהנו בסינכרון.
הם נגשו לשולחן העבודה הגדול. אחד הוציא גביש גולמי והשני ערימה גדולה של כלים. ברגע הבא משטח השולחן העבודה הפך לשטף של פעילות שלא ניתן לעקוב אחריה. אבק, חתיכות קטנות של קריסטל, כלים וגפיים הפכו כולם לערבוביה אחת גדולה. הרעש היה מחריש אוזניים.
כשסיימה את השליש השני של הכריך ואת התה שלה, פסקה ההמולה, וגביש מעוצב ומלוטש להפליא הוגש לה.
היא סובבה אותו בידה, מדדה אותו, הביטה דרך החלק השקוף והתפעלה מאיכות העבודה.
"את עדיין צריכה לטהר אותו עם גוֹריניץ'." אמר אחד התאומים. היא ויתרה על הניסיון להבדיל ביניהם.
"למה אני צריכה לעשות את זה? אין לכם טכנאי?"
"הוא פרש וקיצצו את התקן שלו."
"הבנתי."
"יש לך אישור לכך שעשית את הדרכת הבטיחות באש רגילה וקסומה?"
"כן," היא התכוונה לעשות חיפש במגש האישי שלה, אבל הם לא נראו מעוניינים במיוחד.
"אז זה שם." שניהם הצביעו על דלת גדולה, חסינת אש ומכוסה ברוּנות בצד השני של בית המלאכה. "החליפה על הקיר בחדר הבקרה. אם הוא יוצא משליטה, תלחצי על הכפתור האדום ותברחי דרך תעלת המילוט בצד השני. יש שם מסגרת עם ציוד שתצטרכי. אל תדאגי, אנחנו נסגור את הגז בצד שלנו ונתקן אותו אחרי זה."
"תודה, פטר ופיודור." היא אמרה. "התה היה טוב, וגם הכריך היה טעים."
**
'זְמֵיי גוריניץ'11 לא היה הדרקון בעל שלושת הראשים, נושם האש. המטהר פשוט נקרא על שמו (האמיתי היה בשדה הניסויים של המעבדה להנעה ושריפה, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי).
בחדר הראשי, בלטו מהקיר שלושה מבערים. האמצעי ירק אש חמה, השמאלי – אש קרה, והימני – אש קסומה. במקביל לקיר עם המבערים, במרכז החדר, עמדה מסילת אוויר ועליה פלטפורמה עם מעמד לגביש.
כדי להיות בטוחה, היא התחילה מניקוי המבערים. זאת התגלתה כהחלטה חכמה, נראה שאף אחד לא ניקה אותם כבר הרבה שנים. לא סתם התאומים מהסדנה הזהירו אותה מהתלקחות. לאחר שלושה סיבובים של ניקוי והברקה, היא היתה סוף סוף מרוצה מאיכות הלהבות.
גם לגוריניץ' היה ממשק קולי. אבל פחות מתקדם מזה של המדוכות. שלושה תווים, שלושה תדרים, כדי לסנכרן את קצב יציאת הלהבות לקצב התנועה של הפלטפורמה עם הגביש.
הגביש הונח בזהירות והודק היטב במעמד שלו.
עכשיו היא יכלה להוריד את החליפה חסינת האש הגדולה והמסורבלת. הגיע הזמן לעשות את החישובים על המגש שבחדר הבקרה, מאחורי הזכוכית העבה והעמידה בפני אש.
'מזל שאני פה לבד, אף אחד לא ישפוט את קצב הקללות שלי.' חשבה סשה וניגשה לחישוב.
אחרי כשעה של חישובים, תיקון טעויות, נסיונות כושלים והרבה קללות שלא היו מביישות את ווֹדיִנוֹי12, שלושת הראשים של זמיי גוריניץ' סוף סוף נדלקו ונכבו בהרמוניה מושלמת. הפלטפורמה עם הגביש גלשה מצד לצד, גם היא עושה תנועה מחזורית מושלמת.
אילו רק שתי התנועות המחזוריות המושלמות היו גם באותו תדר, אפשר היה כבר להמשיך עם טקס הטיהור. אבל הפלטפורמה הייתה מהירה מדי - קלה מדי. סשה חיפשה משהו כבד להוסיף לגביש כדי לאזן את המסה. שום דבר בחדר לא נראה מתאים. 'מעניין מי ומתי שם את היד על סט המשקולות שבוודאי היה פה פעם.' היא הרהרה.
בהיסח הדעת היא חיטטה בשרווליה הרחבים. היה שם משהו גדול כבד ומאובק. הקטלוג העתיק שהעניק לה פרופ' בסמרטני במתנה. היא מיקמה בזהירות את הקטלוג בתחתית הפלטפורמה ונתנה דחיפה קלה. תדר הפלטפורמה תאם כעת באופן מושלם את פרצי האש מהגוריניץ'.
הגביש החליק מצד לצד והאש פגעה בו בכל פעם שעבר את המבער המתאים. הגביש התמלא זוהר עם כל מעבר. בתחילה הזוהר היה ארגמני כהה והוא התבהר יותר ויותר עד שלא ניתן היה להסתכל עליו. ובכל זאת, זה לא היה הזמן להסיר אותו. היא עברה לחדר הבקרה, מאחורי המסך.
לבסוף, נשמע צליל 'פינג' וגוריניץ' נכבה. הגביש המטוהר עדיין זהר מעט באור סגול וקסום, אבל היה קר למגע. היא שלפה את הגביש ושמה אותו בשרוול. אחד הברגים שחיבר אותו לפלטפורמה השתחרר בלי שהיא שמה לב ונפל על הרצפה, משמיע סדרה של צלילי נקישה, שבמקרה היו דומים מאוד לצלילי ההפעלה של גוריניץ'.
המבערים הופעלו מחדש והחלו לירות אש לכל עבר, מאיימים להצית את בגדיה.
לפי ההנחיות של פטר ופיודור, היא רצה אל המעבר בצד השני של החדר. על הקיר היתה מסגרת עם הכיתוב "במקרה חירום שבור את הזכוכית." היא החליטה שהמקרה נחשב חירום מספיק, שברה את הזכוכית ולקחה את התיק שבמסגרת.
מאחוריה נשמעה אזעקת אש - מישהו הקליט את השריקות של סולוביי השודד13 והשתמש בהם בתור אזעקה. מטריד, אבל אפקטיבי.
היא רצה מהר ככל שיכלה במעבר החירום, בתקווה שתצא לפני שגוריניץ' יתפוצץ.
המעבר הסתיים במצוק, בצורה כל כך פתאומית שהיא כמעט צעדה אל הריק ועצרה במזל ברגע אחרון.
היא פתחה את התיק שאספה ממסגרת החירום. בפנים היתה מגבת חוף חדשה, נקייה ורכה. המילים "בלי פאניקה" רקומות עליו באותיות גדולות וידידותיות. היא פרשה את המגבת בתנועה ארוכה וקפצה עליה בזמן שהיא באוויר.
המגבת, וסשה עליה, צללו מטה.
היא השתדלה מאוד לא להיכנס לפאניקה.
כשהקרקע כבר היתה קרובה בצורה מסוכנת, המגבת סוף סוף הגיעה למהירות המראה והתחילה לצבור גובה.
סשה נשמה לרווחה.
אחרי כמה דקות של מעוף יציב, היא נרגעה ונשכבה בנחת על המגבת, כאילו הייתה על חוף הים, וכיוונה אותה בחזרה למעבדת גלי קסם.
בדרכה חזרה שלחה הודעה לפטר ופיודור. "סליחה על הבלגן. הגביש מושלם!"
**
כבר החשיך כשהיא נחתה על המדשאה מול צריף המעבדה שלה.
הצריף קפץ מעלה ומטה ורקד מעט, חורק בשמחה עם כל המפרקים שהיא עוד לא הספיקה לשמן.
"בסדר, בסדר. אני גם שמחה לראות אותך. תפסיק לקפוץ, אתה תבלגן את הציוד." היא צחקה ואז דיקלמה "עכשיו, תפנה את גבך אל היער ואת פניך - אלי ותן לי להיכנס."
**
עברו כמה ימים, שבהם סשה עבדה על רשימת המטלות שלה.
כעת היא ישבה שוב במשרדה הקטן, מסמנת את המשימות שסיימה ברשימת המטלות שלה: לאבק, לנקות את תאי מי החיים ומי המוות, לשמן את מפרקי רגלי התרנגולות, להחליף סוללות, לקנות גביש עקיפה חדש. לחפש ניסויים חדשים.
הרשימות שבאבא יאגה דחפה לידיה שכבו על השולחן. אולי בכל זאת יש שם ניסויים ששווה להחיות. אפשר אולי גם לבנות דגם של גוריניץ', רק לא עם להבות שישרפו את כל המעבדה.
מילון מונחים:
- צריף על רגלי תרנגולת: מקום מגורים של באבא יאגה. המילים "תפנה את גבך ליער ואת פניך אלי" מופיעות כלחש שאומר הנווד שבא לבקש להתארח. מדובר באמת ברגלי תרנגולת.