Work Text:
להיכנס לבית של ביטיאס בפעם הראשונה לא היה קל אבל זה מובן כי כשמבקשים ממך להיכנס לבית שבחיים לא הית בו לפני ולגור עם אנשים שלא הכרת לפני זה דיי מלחיץ באיזשהוא מקום
אבל אני צריכה את העבודה הזאת וזאת הזדמנות מצויינת להרוויח כסף קל.
כשאחד העובדים הבחירים בביג היט קיבל את הבקשת התמחות שלי היתי ממש מופתעת אבל הייתי עוד יותר מופתעת כשגיליתי שהתפנתה משרה פנויה בתור עוזרת אישית ללהקה בי טי אס . בחוזה שהביאו לי גיליתי שהחברה אמורה לממן לי דברים כמו דירה שאמורה להיות קרובה לבית של הממברים ואביזרים לניהול הסדר יום של חברי הלהקה אבל לשנייה לא העלתי על דעתי שאני אצטרך לגור איתם באותו בית ולפקח על האורך חיים שלהם..." זה הולך להיות משעשע" אמרתי בשקט לעצמי כשפתחתי את הדלת לוילה הענקית.
-
כשפתחתי את הדלת לדירה והתקדמתי לעבר הסלון עמוד מולי פתאום גבר גבוה עם שיער שחור וחלק. "את בטח המנהלת החדשה שלנו נכון?היי אני ג'און ג'ונגקוק הרוב קוראים לי ג'ונגקוק אבל את יכולה לקרוא לי קוקי"
הוא קרץ והושיט את ידו בחיוך.
"כן, היי קוראים לי הדר אתה אחד הוואקלים נכון?"שאלתי בחיוך "נחמד סוף סוף לפגוש אותך"אמרתי ולחצתי את ידו.
הוא חייך את אחד החיוכים הכי מתוקים שראיתי בחיי ואמר "בואי איתי אני אכיר לך את שאר הלהקה".
-
"אז זה עם השיער חום הממש בהיר שם הוא וי, הוא אוהב כול סוג של בשר אבל הוא מבשל נוראי" גונגקוק חצי לחש לי.
לידו זה ג'ין הוא הנסיכה שלנו. ולידו יש את ג'ימין" הוא אמר והצביע על גבר עם שיער שחור. שחייך בחזרה" אחר כך יש את שוגה ולידו עומד ג'י הופ.
ולבסוף יש לך את קים נאמג'ון אבל כולם קוראים לו ראפ מונסטר. האנגלית שלו פשוט מדהימה אז אם יש לך בעיה עם השפה תרגישי חופשי לשאול אותו" "אוקי מצווין!" חייכתי. אז אחרי שהצגתי את עצמי לכול חברי הלהקה ג'ימין וג'ונקוק ליוו אותי לחדר שלי עם המזוודות . "זה החדר אורחים שלנו אבל אף פעם לא השתמשנו בו אז אני מקווה שיהיה לך נוח כאן"אמר ג'ימין.
החדר היה דיי מבולגן אבל זה לא מנומס להעיר על זה, בטח כשאני נמצאת במצב אידיאלי כזה.
"הכול מצוין תודה"השבתי בחיוך חם.
"עכשיו אם תסלחו לי אני צריכה לפרוק את המזוודות" "אין בעיה," אמר ג'ונקוק "רק אל תשכחי אנחנו אוכלים בשבע ותורו של ג'ין לבשל היום אז לא תרצי לפספס את זה." טוב תקראי לנו אם את צריכה עזרה החדר שלי ושל ג'ונגקוק הם בצד השמאלי של המזדרון וכול השאר בקומה למטה. "אמר ג'ימין כשעמד בדלת ופנה לצאת
החוצה . לפני שהם יצאו יצא לי להחליף מבטים עם ג'ונגקוק והרגשתי סומק שמטפס לי על הלחיים ." החיוך שלו פשוט מתוק מידי.אי אפשר שלא ל
הסמיק מדבר כזה נכון? :אמרתי לעצמי כשהתחלתי לפרוק את המזוודה שלי.
-
*מאוחר יותר*
כשעברתי במזדרון בדרך למטבח שמעתי קול מעומעם. "אז..למה אנחנו צריכים עוזרת בכלל? אנחנו יכולים להסתדר מצויין לבד. אל תבין אותי לא נכון וי היא מאוד נחמדה אבל אני לא יודע איך היא תשנה לנו את הסגנון חיים וזה דיי מלחיץ אותי" שמעתי מישהו שנשמע כמו שוגה אומר. "אוי שוגה אתה מגזים היא פה כדי לעזור לנו להתנהל טוב יותר זה לא נוראי. תשמח שזה לא כמו העוזרת האחרונה שלנו היא הייתה דיקטטורית. "אמר וי. "כן אתה צודק היא היתה ממש מלחיצה...היא גנבה לג'ונגקוק את הבגדים פעם אחת,בחיים לא ראיתי אותו כול כל נבוך"הם צחקו ביחד.
הסתובבתי אחורה ופתאום נתקלתי במשהו קשה וגבוה. "או את בסדר הדר?" אמר הגוש מולי בדאגה
"או כן אני בסדר תודה "הרמתי את עיניי ויצרתי קשר עין עם ג'ונגקוק. "הכול בסדר ג'ונגקוק תודה"חייכתי במבוכה. " הוא נראה פחות מתוח ."אמרתי לך שאת יכולה לקרוא לי קוקי "הוא חייך וקרץ ."בואי נלך למטבח "הוא שם יד על הגב שלי וליווה אותי למטבח.
**
הארוחת ערב עברה ....דיי טוב. חברי הלהקה מקסימים וממש חברותים וג'ין מבשל מדהים. יש רק בעיה אחת....
הם ממש
ממש
מבולגנים.
-
בחיים לא ראיתי כול כך הרבה בלגן!
יש מגבות על הרצפה ,הר של כלים מלוכלים והכי גרוע...יש כביסה ליד המקרר. "עכשיו אני מבינה למה התקבלתי כול כך בקלות." מלמלתי. "אמרת משהו?" שאל ג'ין. "אה, לא לא הכול בסדר. אני פשוט לא רגילה לכמות כזאת של שטח". אמרתי במהרה. "טוב אם הכול בסדר."חייך אליי ג'ונגקוק. הרגשתי את החום עולה ללחיי.
-
" אוקי אז בתור העוזרת האישית שלכם אני חושב שעדיף שאני אעבור איתכם על כמה דברים לסדר יום שלכם."אמרתי.
"תראו ,הסדר יום שלכם ממש מבולגן אני חושבת שעדיף שאחר כך תבואו לחדר שלי ואני אשב עם כול אחד מכם כדי לסדר את הסדר יום שלכם . זה בסדר?"שאלתי.
הם הנהנו
"אוקי מצויין. שוגה אתה יכול לבוא לחדר שלי עכשיו וכול השאר תוכלו לבוא אחר כך. "קמתי וראיתי מהזווית של העין את ג'ונגקוק עם הפלש של מבט לא מרוצה על הפרצוף .
"טוב בוא נלך" אמרתי והסתובבתי במהרה.
-
"אוקיי אז עברתי על הלוח זמנים לשוגה, ראפמון,ג'י הופ,ויי, ג'ין וג'ימין . עכשיו נשאר לי רק אחד.
ג'ונגקוק.
"איפה הוא?,כבר 12 בלילה.. אולי אני צריכה ללכת לחדר שלו?. לא לא זה יראה נואש וטיפשי.אבל אני העוזרת שלו אני לא אמורה לדאוג לו?"בזמן שאלפי מחשבות רצו בראשי שמעתי דפיקה על הדלת.
"כן?". "הדר?" שמעתי את קולו של ג'ונגקוק. " ואו זה איחור אופנתי "מלמלתי וקמתי לפתוח את הדלת.
עמדתי מולו בשילוב ידיים"ג'ונקוק למה לקח לך כול כך הרבה זמן. חשבתי כבר שקרה משהו!"אמרתי בכעס.
"סליחה הדר ,אני חשבתי שעדיף שנשב מאוחר יותר ככה יהיה פחות רעש והפרעות "הוא אמר בחיוך מתוק.
הרגשתי את הסומק עולה ללחיי "בכול זאת . חיכיתי לך הרבה ,פעם הבאה תודיע לי מראש גו'נגקוק." אמרתי .
"בסדר,אבל פעם הבאה תקראי לי קוקי. ג'ונגקוק נשמע רשמי מידי." הוא קרץ לי.
אחרי שעה בערך של בנית לו"ז . ג'ונגקוק פנה לצאת מהחדר שלי ואמר: "היה ממש נחמד הדר,יש לנו מזל גדול שאת עובדת איתנו ."הוא אמר בחיוך ויצא מהחדר לפני שהספקתי להגיד משהו.
-
" אחרי שביליתי חודש וחצי עם ביטיאס אחד המנהלים של ביג היט קבע איתי פגישה לגבי המצב של הלהקה. כשחזרתי מהפגישה גיליתי בית ריק עם פתק
תלוי על המקרר.בפתק היה רשום : "היי הדר, החלטנו לנצל את הזמן החופשי שלנו ללכת לקראיוקי,תרגישי חופשי להרגע קצת . ג'ימין."
"אוי ג'ימין אתה פשוט אוצר. "אמרתי בשקט למקרר . "טוב...אם כבר יש לי זמן לעצמי.....אולי כדי שאני אנצל את האמבטיה הענקית שיש לי ליד החדר ? יאפ זה מושלם!"חייכתי לעצמי ומיהרתי לחדר להכין בגדים.
נכנסתי לחדר האמבטיה הגדול והתחלתי להתפשט נכנסתי לאמבטיה ועצמתי עיניים. כנראה הייתי שקועה יותר מידי באמבטיה שלי כי בשניה שפתחתי אותם ראיתי פתאום מולי את ג'ונגקוק חסר חולצה מסמיק ועם עיניים כול כך פעורות שלשניה חשבתי שזה לא הגיוני לגוף האנושי. "ה- הדר?! "הוא גמגם וישר רץ מהאמבטיה משאיר את החולצה שלו מוטלת על החולצה.
"או.שיט."
מיהרתי להתייבש וחיפשתי את הבגדים שלי ואז פתאום שמתי לב. שכחתי חולצה . "זה לא קורה לי. אין סיכוי שאני אקבל מנוחה היום?!"התבכיינתי.
"יש רק אפשרות אחת....."אמרתי בפרצוף מלא איימה והרמתי את החולצה של גונגקוק מהרצפה .
-
"הדר תקשיבי אפשר לדבר אית-מה את לובשת??" הוא אמר והסתכל עליי בפרצוף מוסמק ומלא תדהמה.
"אה אני ממש מצטערת ג'ונגקוק פשוט...שכחתי את החולצה שלי בחדר שלי ו.." אמרתי במבוכה. "רציתי רק ללכת להביא את זה אני ממש מצטערת. יש בעיה ?" שאלתי בחשש "או לא זה בסדר פשוט." הוא ישר את מבטו ואמר " אני לא אוהב שלובשים לי את הבגדים,גם כשהבנים עושים את זה זה מעצבן אותי. אבל..." "אבל..?" " אבל,אני חייב להגיד שזה בהחלט נראה טוב עלייך "הוא אמר וחייך בהתגרות.
באותו רגע הסמקתי כול כך חזק שהרגשתי כיאלו כול הגוף שלי מלא באש.
"אה...תודה ג'ונגקוק ."חייכתי במבוכה.
"רק תן לי כמה דקות להחליף בגדים. ואני אחזיר לך את החולצה".
"אולי עדיף שתשאירי אותה עלייך הדר." החיוך שלו רק התרחב. "ולא אמרתי לך שאת יכולה לקרוא לי קוקי?"הוא אמר ולקח צעק קדימה. " אני - אה - אה." גמגמתי.
החיוך שלו התרכך. "הדר אני יודע שאני כנראה לא צריך אבל...אני ממש רוצה לנשק אות עכשיו''.
קפאתי. " ג'ונגקוק-קוקי , עדיף שלא אני העוזרת האישית שלכם אולי לא כדיי?" "את באמת מצפה שאחרי שסוף סוף קראתי לי ככה אני אוותר כול כך בקלות?"הוא לקח צעק נוסף קדימה והוסיף"אבל אולי זה ישנה את דעתך"הוא אמר ולפני שהספקתי להגיב הוא שם לי יד על הגב ומשך אותי אליו לנשיקה הכי מלאת תשוקה שהייתה לי בחיים.ופשוט נמסתי אליו.
אחרי מה שנראה כמו שעה ארוכה נפרדנו לאוויר והסתכלו אחד על השני. "שיניתי את דעתך?"הוא אמר בכול מתנשף. "אה אולי" הסמקתי . "לי זה נשמע כיאלו את צריכה עוד שיכנוע "הוא אמר ונישק אותי שוב נשיקה ,הפעם יותר מתוקה אבל זה עדיין הייתה אחת ההרגשות הכי מדהימות שהיו לי בחיי. ג'ונגקוק העביר את הידים שלו ליריכים שלי וכרכתי את הידים שלי סביב הצוואר שלו .הוא העביר את הפה שלו לצוואר שלי ולאט לאט הוא התחיל לתת לי שם נשיקות עדינות בזמן שהעברתי את היד שלי בשיער שלו. "הדר"הוא הפסיק לרגע והסתכל לי בעיינים. "אני חושב שאני אוהב אותך". השתדלתי כול כך קשה שלא לבכות אז פשוט משכתי אותו לנשיקה עמוקה יותר במקום בזמן שהוא משך אותי קרוב יותר אליו .
את הלילה ההוא בילנו ביחד בחדר שלי .
-
ביום למחרת הלכנו ביחד למטבח לארוחת בוקר אבל משהו היה שונה מהרגיל.
כולם בהו בנו.. "אה קרה משהו ?"שאלתי בחשש.
"או אני לא יודע"אמר וי בחיוך זחוח. "תגידי לנו את. " הוא גיכח והסתכל על ג'ונגקוק" " הא ?!על מה אתה מדבר?" "תראי ,באופן עקרוני שניכם נשארתם לבד בבית אתמול והיום באתם למטבח ביחד באותו זמן." אמר ראפמונסטר עם גבה מורמת " "ואת לובשת את החולצה של קוקי 'אמר ג'ימין במשיכת כתפיים ." "כן נו אז מה זה רק חולצה" אמרתי בחרדה קלה. "כן ברור,אם קוקי לא הייה מתעב לחלוטין שלובשים לו את הבגדים"אמר וי עם חיוך כול כך רחב שהתפרס לו על הפרצוף .
"שלא נדבר על זה שלא ממש היתם שקטים אתמול" אמר שוגה. " "אוי לא "מלמלתי כשקברתי את הראש שלי לתוך הכתף של .ג'ונגקוק כשהוא ליטף לי את השיער בחיוך.