Work Text:
לָאסֵן מטופפת ברגלה בעצבנות. אין לה זמן לזה. כבר אמצע יוני וכמות מכובדת של שלג עדיין מכסה את בָּאמפָּאס הֵל. היא חייבת לטפל בזה לפני תחילת חופשת הקיץ. היא לא יכולה להרשות לעצמה לבזבז את שיא עונת הטיולים כשמסלול ההליכה הכי אטרקטיבי שלה סגור לקהל הרחב.
הדלת נפתחת ולאסן מרימה את עיניה לראות מי הגיעה. רֶדְווּדְס נכנסת, סקיני ג׳ינס בגזרה גבוהה מדגיש את רגליה הארוכות. דֵּת׳ וָאלִי בעקבותיה בגופיה ומכנסיים קצרים, שערה אסוף ברישול, והיא ניגשת מיד לשלט המזגן המחובר לקיר ומגבירה את הקירור. מעצבנת. לא לכולן חם תמיד.
סֵקוֹיָה וקִינגס קניון מגיעות יחד, כצפוי. סקויה הגבוהה מכולן למעט רדוודס מושיבה את ירכיה העבות בכסא הפנוי ליד לאסן. היא תמיד תעדיף להתרחק מרדוודס. אם העצים שלה הכי גדולים אז העצים שלה הכי גדולים וזהו, וממש לא מתאים לה שמישהי אחרת תידחף לה לתואר עם העצים הכי ״גבוהים״. מבחינתה, שרדוודס תמצא לה אטרקציה אחרת למשיכת מטיילים. כולם יודעים שעצים זה הקטע של סקויה.
קינגס מתיישבת צמוד לסקויה. דת׳ ואלי ולאסן מחליפות מבטים מגלגלי עיניים. זאתי לא מסוגלת לזוז בלי אחותה הגדולה. לא ברור איך לסקויה לא נמאס.
הדלת נפתחת שוב וג׳ושוע טְרִי נכנסת ותופסת כסא ליד פִּינַאקְלְס. פינאקלס? מתי היא הגיעה לכאן? לאסן מעולם לא הבינה אותה, מוזרה כזאת.
״מה העניינים, רדוודס? מה חדש בצפון?״ שואלת ג׳ושוע טרי.
״מתכוננים לקיץ.״
״מה כבר יש להתכונן לקיץ? עץ זה עץ, לא? הם לא דואגים לעצמם?״ שואלת דת׳ ואלי ברצינות גמורה ושולפת מניפה.
״מה את אומרת, ג׳וש?״ אומרת רדוודס בגיחוך. ״העצים ידאגו לעצמם?״
״ג׳ושוע טרי זה לא עץ.״
הן חוזרות לשתוק. עוד עשר דקות חולפות וסוף סוף יוֹסֵמִיטִי מגיעה. ״היי כולן! מה נשמע? מה שלומכן? איזה כיף לראות אתכן, איך התגעגעתי!!״ היא עוברת אחת אחת לחיבוק, תוך חוסר מודעות מוחלט למידת הרצון של המחובקת בחיבוק. ״סליחה שאיחרתי, אנשים עוד מנסים להספיק לתפוס את המפלים לפני הקיץ ויש פקקים מטורפים. נראה לי שהשנה אני שוב אחייב אישורי כניסה, אחרת אני פשוט לא אעמוד בעומס.״
שוויצרית. לא מתביישת לדבר על אישורי כניסה כשיש פה כאלה שעוד סגורות עם שלג? בָּאמפָּאס הֵל הוא המסלול הכי משפחתי של לאסן; כל יום שהוא לא נפתח משאיר אותה רק עם המטיילים הרציניים, ואי אפשר להתקיים רק ממשוגעים שמטפסים על הרי געש.
כל אותו הזמן תומאס יושב בפינת החדר ומקשיב. לפעמים המריבות שלהן נראות לו כל כך מטופשות, אבל הוא משתדל להזכיר לעצמו שהוא לא יודע מה זה להיות פארק בסדר הגודל שלהן. הוא שנא לאסוף את כולן יחד והשתדל להימנע מכך, אבל לא תמיד הייתה לו ברירה. הפעם הנושא נגע לכולן. הוא לגם מהבאבל טי תות שלו והמתין. הוא לא יכול להתחיל עד שכולן יגיעו.
לאחר כעשר דקות נוספות שוב הדלת נפתחת. ״בשעה טובה״ ממלמלת סקויה. צָ׳אנֶל אַיְלֵנְדְס, עטופה בשאל כחלחל-ירקרק המשתרך אחריה כמו גל, מתיישבת בכסא האחרון מבלי להסיר את משקפי השמש הענקיים ומבלי לומר מילה לאף אחת. היא אף פעם לא מדברת איתן, ובניגוד לפינאקלס, לא מטעמי ביישנות. ניחוח החשיבות העצמית, ה״אני כה מיוחדת, רק יחידי סגולה מגיעים עד אלי״, עולה לכולן על העצבים.
״טוב, בואו נתחיל״, תומאס יודע בדיוק עד כמה זמנו קצוב עם סבלנות כה מועטה מצד כל המשתתפות. ״יש דיבורים על שינויים ורציתי שכולכן תדעו. באופן מסוים זה עלול להשפיע על כולכן, אם השינוי יצא אל הפועל.״ פינאקלס נעה בחוסר נוחות בכסאה. היא לא אוהבת שינויים. דת׳ ואלי מנגבת זיעה ממצחה ומביטה בו בעניין.
״סקויה וקינגס, זה בקשר אליכן. יתכן״, תומאס בורר מילותיו בקפידה. הן לא הולכות לקבל את זה יפה ומילה אחת שלו לא במקום רק תחמיר את המצב. ״כלומר, יכול להיות, שאולי יאחדו אתכן. לפארק אחד.״
הופה, גבותיה של לאסן מתרוממות למצחה, נהיה פה מעניין פתאום. האחרות מביטות אל סקויה העצומה כאילו מצפות לתגובתה כדי שיוכלו ליישר את תגובתן בהתאם אליה. אף אחת לא מביטה אל קינגס. קינגס לא מביטה אל סקויה. עיניה נעוצות ברצפה והיא חשה את הזעם המוכר מתגבר, הזעם שמבעבע בה בכל פעם שניצבת בפניה העובדה שסקויה אהובה יותר. חשובה יותר. היא יודעת מה זה אומר, איחוד כזה. הקטן לא סופג אליו את הגדול. הקטן נספג, נספג עד שנעלם ונשכח.
סקויה קמה ממקומה. ממרום גובהה היא מישירה מבט אל תומאס ואומרת בקולה העבה, ״אני צריכה לחשוב על זה״, ויוצאת מהחדר. תומאס נושם לרווחה. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
אבל אז תומאס מפנה את מבטו ורואה שקינגס נותרה במקומה. מאז ומעולם השתיים היו צמודות, קינגס תמיד בעקבותיה של אחותה הגדולה. גם היתר מתבוננות בה בשתיקה, כאילו אינן מבינות מה היא עדיין עושה פה.
״קינגס?״ פונה תומאס בהיסוס. ״את בסדר? רוצה… לדבר על זה?״
קינגס, מתוך הרגל, בולעת את כעסה וקמה לצאת בעקבות סקויה. הרגל מטומטם. ובכל זאת, ״לא לא, הכל בסדר״, היא עונה בדרכה החוצה. ״הכל בסדר.״
בזו אחר זו האחרות פורשות לחזור לעיסוקיהן. צ׳אנל איילנדס בראש, מקפידה לומר בקול רם כשהיא עוברת ליד תומאס ״באמת שלא הייתי צריכה לבוא עד לכאן בשביל זה.״ אחריה יוסמיטי, ״אז נדבר על עניין אישורי הכניסה, כן? אני אתקשר אליך!״ דת׳ ואלי קוראת ״בואי ג׳וש, צריכה טרמפ דרומה?״ פינאקלס ממהרת בעקבות האחרות, חולפת על פני תומאס ומנופפת לו מבלי ליצור קשר עין. רדוודס מותחת זוג רגליים ארוכות, ״ברור לך שזה לא הסוף של הסיפור הזה, כן? סקויה לא תשתוק על זה.״ ״אלא אם היא עוד תחליט שזה לטובתה״, מוסיפה לאסן. ״ממש תכנית ריאלטי סידרת לנו.״
תומאס לוקח לגימה אחרונה מהבאבל טי תות שלו ומשליך את הכוס בפח שבפינת החדר. הוא לא זקוק לפרשנויות של רדוודס ולאסן כדי לדעת שזה רחוק מלהסתיים.
***
מה שבאמת שבר את קינגס היה שסקויה אפילו לא חיכתה לה כשיצאה מהפגישה. נמאס לה. נמאס לה שבמקרה הטוב מתייחסים אליה כמו אל הבת דודה עם הצרכים המיוחדים. במקרה הגרוע לא מתייחסים אליה בכלל. כאילו לא די בהשפלה שבמספר המבקרים המגיעים לסקויה אבל לא טורחים לבקר גם אצלה. מה, אין בה מפלים? אין בה סקויות? אולי זו הבעיה. בשביל סקויות הולכים לסקויה. בשביל מפלים, ליוסמיטי. היא לא הר געש ולא מדבר ולא שרשרת איים. היא לא מיוחדת. אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנידון.
לקינגס יש בסטי אחת בקרב הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. היא מתקשרת. ״היי, קַפִּי.״
קַפִּיטוֹל רִיף עונה, כמו תמיד, כאילו התעוררה עכשיו משינה. ״קינגס, מה נשמע? שמעתי את החדשות.״
״את חייבת לעזור לי. אני לא יכולה לתת לזה לקרות. אני חייבת למצוא משהו שמייחד רק אותי, ככה יבואו יותר אנשים ולא יוכלו להעלים אותי.״
״קינגי,״ אמרה קפיטול, כמעט ביאוש, ״אני לא בטוחה שאני הכתובת הנכונה. אנשים בכלל לא יודעים שאני קיימת. עוברים דרכי במקרה בדרך לבְּרַייס. אפילו קטיף המשמשים שניסיתי לא עזר.״
לקפיטול ריף יש אפילו חנות מכולת קטנה שמוכרת מדי יום לחם טרי ופאי משלל סוגים. אם פחמימות לא מושכות מטיילים, מה כן? מצד שני, לקפיטול אין פארק ממש בצמוד אליה.
יוסמיטי לא תוכל לעזור לה. אצלה אין בעיות כאלה. לאסן רק תקטר על זה שהיא ילוסטון לעניים. דת׳ ואלי עם המוח החצי מטוגן שלה שם בדרום, אי אפשר לנהל איתה שיחה נורמלית. ג׳ושוע ביססה את מעמדה כאטרקציית הטבע לנופשים בפאלם ספרינגס. לרדוודס יש את העצים, צ׳אנל היא, ובכן, צ׳אנל, ואפילו פינאקלס המוזרה הזאת זכתה לרגעי התהילה שלה בחורף של הקורונה, כשכולם רק רצו לצאת מהבית והיא הייתה הכי קרובה.
אוקיי. נחוץ כאן פתרון יצירתי.
***
קינגס קניון ניגשת לעבודה מהר ובמרץ. היא לא תבזבז עוד רגע. על מפת הפארק היא מסמנת נקודות חולשה. כל אזור הכניסה יצטרך לעבור שדרוג. היא מנצלת את קשריה המועטים (לא דרך סקויה, חלילה, כי אינף איז אינף). ג׳ושוע טרי מחברת אותה לכמה אנשי קשר מסן דייגו שאולי מחפשים הזדמנות להתרחב. קפיטול ריף עוזרת לה עם סקיצות (קַפִּי היא באמת כישרון חבוי. אולי אחרי כל זה קינגס תארגן גם לה שדרוג). תומאס מתקשר אליה שוב ושוב. קינגס מסננת אותו שוב ושוב. ושוב. טלפונים, אימיילים, פגישות עם כל מי שרלוונטי ומסכים להיפגש.
אחרי שבוע ללא קשר בין השתיים, סקויה מנסה לגשש. גם את הניסיונות שלה קינגס הודפת. גם לאסן מתקשרת כמה פעמים, אבל היא לא חופרת לה יותר מדי בשאלות, ובכל מקרה כשלאסן פותחת את עונת הטיולים שלה באופן רשמי כעבור כמה ימים, היא נעלמת לעיסוקיה.
קינגס קניון יודעת שזמנה קצוב. עליה לפעול מהר לפני שתומאס יחליט שהמצב מדאיג מספיק בשביל ביקור אצלה. מאיצה אישורים, חותמת על חוזים, מגייסת תקציבים. מצב מדאיג? המצב בכלל לא מדאיג. קינגס לגמרי בשליטה. הכל מתנהל לפי התכנית שלה, והכי חשוב - מאחורי גבו של תומאס, שאילו ידע היה מביא איתו רק שק של מקלות לגלגלים שלה. עד שהוא יגלה כבר יהיה מאוחר מדי, ואז יהיה עליה רק להראות לו שכל זה לטובת הפארקים כולן. קל.
***
משהו עובר על קינגס ותומאס דואג לה. הוא לא הצליח לתפוס אותה לשיחה כמו שצריך מאז אותה פגישה בחודש שעבר. בכל פעם היא מתחמקת בתירוץ אחר. אפילו סקויה לא יודעת מה קורה איתה, וזה אולי החלק שהכי מטריד אותו. קינגס בוודאי נסערת בעקבות האפשרות לאיחוד והוא חייב לדבר איתה. הפעם הוא לא מוותר לה. כביש 180 יפה בקיץ. הוא באמת צריך לבקר אותה לעתים תכופות יותר.
הוא חולף על פני שלט חוצות שלא ברור מה מטרתו. פניו של ויגו מורטנסן מתנוססות על פני השלט, לצד הכיתוב: שובו של המלך לפארק המלכים, 25 מייל. אך תומאס שקוע מדי במחשבותיו בשביל לנסות להבין מה ארגורן יכול לפרסם כאן.
הכביש עמוס מהרגיל. מטיילים של קיץ, כנראה, אף שעמוס אפילו יחסית לקיץ. מעניין. כמה זמן הוא לא היה כאן? כתם כתמתם תופס את עינו של תומאס במרחק. הוא ממשיך להתקרב ומבין שהכתם חציו אדום וחציו צהוב. לא, צהוב-אדום-צהוב, כמו… כריך? ומה כתוב שם? תומאס באמת צריך להחליף משקפיים. הוא ממשיך בנסיעתו. קינגס בטח כבר מרגישה בנוכחותו. השלט מתבהר.
בורגר קינג
בורגר קינג? ממתי יש בורגר קינג בתוך גבולות פארק לאומי? מכוניתו של תומאס חולפת על פני הסניף, והוא רואה שמגרש החניה הקטן מלא עד אפס מקום. הוא ממשיך ומגיע לכניסה לפארק ומופתע לגלות תור ארוך של מכוניות משתרך לאורך הכביש, תור שלא היה מבייש אפילו את יוסמיטי. הוא עוקף את התור (שומרי פארקים בכל זאת נהנים מפריבילגיות מסוימות) ופונה לכיוון מרכז המבקרים. סניף בורגר קינג נוסף, האדום והצהוב זועקים על רקע הירוק שמסביב, מקבל את פניו. מה קורה כאן?
גם חניון מרכז המבקרים עמוס לעייפה, ומכוניות תרות במעגלים אינסופיים בחיפוש אחר מקום חניה שעומד להתפנות. קינגס לא בנויה לכאלה כמויות של מטיילים. קינגס גם עדיין לא הראתה את פניה, אף שהיא ללא ספק יודעת שתומאס כאן. הוא מחליט להמשיך לנסוע ולנסות לתפוס אותה בפינה שקטה יותר של הפארק. פניו של ויגו מורטנסן, הפעם עם כתר לראשו, שוב פוגשות אותו בדמות קרטון של המלך המצביע לעבר בקתת ג׳ון מויר ולצידו הכיתוב בואו לישון כמו מלכים!
תומאס לא מספיק להתרחק הרבה לפני שהוא נתקל בשלט חוצות נוסף, אדיר ממדים, ועליו קבוצת הכדורסל סקרמנטו קינגס. נותני החסות הרשמיים של פארק המלכים - כי לכל מלך מגיע הטוב ביותר! כשלושים מבקרים ממתינים מתחת לשלט לתורם להצטלם על רקע, מסתבר, האטרקציה החדשה בפארק.
תומאס מרגיש שהוא מאבד את זה. מה היא חושבת לעצמה? מטיילים או לא מטיילים, היא לא באמת מאמינה שיתנו לה לשמור על התואר שלה ככה, נכון? נדיר שאחת מהן מאבדת את מעמדה כפארק לאומי, וזה לא קרה כבר שנים. הוא לא ייתן לזה לקרות במשמרת שלו. איפה היא מסתתרת? ״קינגס!!!!!!״
***
במרחק מיילים ספורים, סקויה מתבוננת בנעשה אצל שכנתה. איחוד? הצחקתם אותה. בקצב הזה, עד הקיץ הבא קינגס עשויה להיות פופולרית כמעט כמו יוסמיטי, אבל מכל הסיבות הלא נכונות וזה לא יימשך זמן רב עד שיעיפו אותה. סקויה יודעת איך איחודים מהסוג הזה עובדים, ואין לה שום כוונה שקינגס הקרציה תרים את הראש מדי פעם כמו איזו פטריה טורדנית. שלב א׳ בסך הכל נועד לדחוף את קינגס בכיוון שמתאים לסקויה.
סקויה מתיישבת בספסל החביב עליה בפארק, ולוגמת באבל טי תות. מכיסה היא שולפת את רשימת שבעת השמות שרשמה לעצמה לפני כשנה, ומוחקת בקו שחור את השם הראשון. קינגס קניון. יש לה סבלנות. אחת אחת. עד שתומאס יהיה שלה בלבד.