Work Text:
טיק… השעה הייתה חמישה לחצות.
גזר התבוננה בריכוז-על בשעון הלבן בחדר האוכל של הקיבוץ, מחוגיו רצים במהירות.
טיק… 4 דקות לחצות.
היא התרוממה, כל הגוף שלה היה מלא באנרגיה עצבנית, והיא לא יכלה לשבת יותר. היא התחילה לרוץ במעגלים גדולים סביב חדר האוכל, נזהרת לא להפיל כיסאות מהשולחנות.
טיק… 3 דקות לחצות.
גזר החליטה שהריצה משעממת מדי, והחליפה לגלגלונים. היא התגלגלה במהירות במעברים בין השולחנות הארוכים, הופכת את השרוואל הארוך שלה למכנסיים קצרים שלא יפילו אותה בטעות.
טיק… 2 דקות לחצות.
היא רצה ללוח המודעות, מתבוננת בחדווה בפעם האלף במודעה החגיגית שמודיעה שהיום (כן, היום, היא בדקה את התאריך), מתקיים פסטיבל הג׳ינג׳ים הישראלי בקיבוץ גזר.
טיק… דקה אחת לחצות.
גזר רצה והתיישבה מול השעון, והכריחה את עצמה לנשום. רוח עיר מעולפת לא תעזור לאף אחד. היא החזיקה מעמד במשך חמישים שניות שלמות לפני שקפצה על רגליה והתחילה לצעוק, "10! 9! 8! 7! 6! 5! 4! 3! 2! 1!
פסטיבל ג׳ינג׳ים שמח!!!"
היא רצה החוצה אל הדשא כדי להתקרר מכל ההתרגשות והריצות. בשעה חצות בתחילת פברואר האוויר היה קצת קר מדי, אבל מחר מזג האוויר יהיה מושלם. כל הג׳ינג׳ים המתוקים שלה ישמחו כל כך לחגוג בשמש החורפית העדינה.
הקיבוץ היה שקט מאוד, גזר שמעה בעיקר צרצרים, ובמרחק מקהלה עדינה של נשים, גברים, ילדים ופרות נוחרים בעדינות מתוך שנת לילה מתוקה. היא פרשה מחצלת גדולה על הדשא, התכסתה בשמיכת פיקה קלה, והתבוננה בכוכבים, מדמיינת לעצמה את היום הנפלא שיהיה לה מחר.
בשעה שמונה בבוקר ביום הפסטיבל גזר כבר הייתה שקועה בהקמות. היא העמידה דוכנים, תלתה שלטים, וחילקה בקבוקי מים. עדנה, אחראית המתנדבות הותיקה, יכולה הייתה להישבע שיש לה 100 מתנדבות שעוזרות בהקמת הפסטיבל, למרות שבדף הקשר הופיעו רק 30 שמות.
בשעה 12 כמעט הכל כבר היה מוכן, וגזר החליטה שהיא יכולה להרשות לעצמה הפסקה קטנה, אז היא רצה לחפש את חולדה.
גזר איתרה את חולדה בדיוק איפה שציפתה לראות אותה - בבית הרצל. חולדה ישבה על כיסא גינה, בצל שמשייה, שתתה כוס יין לבן וקראה ספר. היא נראתה יפהפייה ומרוכזת מאוד. גזר ראתה את כל השלווה הזו ולא עמדה בפיתוי, היא התגנבה בשקט מאחורי חולדה, וכשהגיעה אליה לחשה באוזנה ״בו!״. חולדה קפצה ממקומה, מניפה את כוס היין שלה לאוויר. אבל גזר, שהכירה היטב את החברה הקופצנית שלה, תפסה במהירות את הכוס לפני שפגעה ברצפה, והגישה אותה בחיוך בחזרה לחולדה.
״מרושעת אחת!״ חולדה נזפה בה בחיוך, אבל היא הסכימה לקחת את כוס היין, ובירכה את גזר בנשיקה ארוכה ומתוקה.
״אני שמחה לראות שאת עדיין על הרגליים ולא התעלפת עדיין ממאמץ״ אמרה חולדה. ״עכשיו שבי!״.
גזר צייתה, מתיישבת על הכיסא שהופיע ליד הכיסא של חולדה. ״ספרי לי איך הולכות ההכנות״.
״אוקי, אז כל הדוכנים לכל התחרויות כבר מוכנים. יש לנו השנה ספירת נמשים, תחרות השיער הכי ארוך, תחרות התלתלים הכי צפופים, תחרות התאמת גוונים מטעם נירלט שתרמה פרס ממש גדול השנה, והבוקר שמענו שהמשטרה אישרה לנו להגדיל את הפסטיבל ל-800 משתתפים! זה הכי גדול שהיה עד כה!״.
חולדה התבוננה בגזר הנרגשת, היא כל כך אהבה להקשיב לה מדברת בהתלהבות. הנמשים שלה נצצו, התלתלים שלה קיפצצו ועגילי הגזר שלה החזירו את השמש בשלל צבעים כתומים מרהיבים.
"זה נשמע ממש מרגש, יפה שלי. עכשיו תשתי את המיץ שלך". חולדה החוותה בידה לכוס מיץ הגזר הענקית שישבה על השולחן עם קש כתום. חולדה ידעה שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלה להאכיל את גזר עד הערב ולכן גם הכינה פרוסת עוגת גזר שהייתה כמעט בגודל של הכוס, ומצופה בשכבה עבה של זיגוג סוכר. חתיכת מכת סוכר לכל עיר אחרת, אבל גזר לא הייתה כל עיר אחרת, וחולדה ידעה שזה בדיוק הדלק שהיא צריכה לאירועי היום. מיץ, עוגה והמון נשיקות.
"אני רוצה שתהני מאוד היום, ותזכרי שאת לא יוצאת למלחמה. זה רק פסטיבל".
"רק פסטיבל? תדעי לך שג׳ינג׳ים הם אוכלוסייה נרדפת כבר…" גזר התחילה בנאום הרגיל שלה על חשיבותו התהומית של פסטיבל הג׳ינג׳ים וחולדה חייכה והקשיבה לה בהנאה.
כשגזר חזרה לקיבוץ בשעה אחת, המדשאה מסביב לחדר האוכל כבר הייתה מוצפת בהמוני ג׳ינג׳ים. זה היה מראה נפלא, אנרגיה מתפרצת שיכלה להניע חללית למאדים ובחזרה כנראה (גזר לא הייתה מומחית לדברים מהסוג הזה, היא חייבת לדאוג שיארגנו עוד שבוע חלל בקיבוץ בקרוב).
הפעילויות התחילו. גזר לבשה דגמ״ח ואת חולצת ״כתום זה אופי״ של הפסטיבל, וצללה פנימה. היא הייתה בדוכן הנמשים וספרה נמשים, עברה באוהל האחות וחילקה אלוורה לכל הג׳ינג׳ים היקרים ששמש פברואר המרושעת הצליחה בכל זאת לשרוף, היא רקדה ושרה בפינת הפעוטות שירים על עכבישים, ופרות וקופים, היא רצה לרפת כדי ללטף את הפרות ולוודא שהן לא עצובות או מרגישות שמתעלמים מהן. גזר התרוצצה כל היום, לא נחה לרגע, והייתה יותר מאושרת מכפי שהרגישה כבר הרבה זמן.
לקראת הערב, כשהאירועים נגמרו והמבקרים התחילו לעזוב, גזר הסתובבה במדשאה, בודקת לשלומם של כל המתנדבים של הפסטיבל. רובם עבדו קשה כמעט כמוה, אבל בלי מצבורי הכוח המשמעותיים שהיו לה כרוח עיר (כן, גם לרוח עיר קטנה כמוה היה מספיק כוח לתפעל פסטיבל! אולי היא לא הייתה תל אביב, אבל היא גם לא בדיוק הייתה שתי פרות וטרקטור, תודה רבה).
כל מתנדב שנראה עייף קיבל ממנה מילת עידוד וכוס מיץ גזר, מתנדבים שנראו מותשים מדי נשלחו הביתה לנוח, וגזר הבטיחה לנקות ולקפל את האזורים שלהם. האירוע היה הצלחה מסחררת, וגזר כבר ממש רצתה לרוץ לחולדה ולספר לה על הכל, אבל לא לפני שכל האנשים שלה ילכו הביתה בעצמם. גזר תמיד הייתה האחרונה לכבות את האורות.
רק בשעה אחת עשרה נשמע סוף סוף דפיקה על דלת בית העם של קיבוץ חולדה. בפתח עמדה גזר בעיניים מזוגגות ותלתלים נפולים והתרסקה ישר לתוך זרועותיה של חולדה שפתחה לה את הדלת.
למחרת בבוקר, לא מוקדם מדי, גזר התעוררה, עדיין די עייפה, אבל חמימה ומוגנת בתוך חיבוקה של חולדה.
-"בוקר טוב, קטנטנה" חולדה מלמלה באוזניה.
-״את קטנטנה!״ גזר מחתה בחזרה.
-״אני גדולה ממך פי שלוש, להזכירך״, חולדה צחקה ונישקה את גזר בעורפה המנומש. גזר הסתובבה לכיוון חולדה, עיקמה את אפה ופיה לכדי הבעת זעף, והוציאה לשון. ״סליחה, שכחתי שאת כזו גדולה ובוגרת. רוצה ארוחת בוקר?״ חולדה חייכה חיוך גדול ויצאה מהמיטה. היא לבשה טישירט ארוכה של ״יקבי ברקן״ וגרביים עם ציורים של זיתים, רימונים וענבים, ומיד כשיצאה מהמיטה התחילה לרעוד ״הצילו! קר!״ היא קראה וקפצה בחזרה למיטה.
-״ארוחת בוקר במיטה איט איז״ אמרה גזר, ומיקמה מול שתיהן מגש מתקפל עמוס בסלט, לחמים, ביצים מקושקשות וקעריות טחינה.
אחרי ארוחת הבוקר, גזר שלפה אלבום תמונות ענקי של סבתות עם הדפים שמכוסים בניילון דביק, במקום בכיסים, וערמה גדולה של תמונות פולארויד. היא התחילה לסדר ולמלא את האלבום בתמונות מאירועי אתמול ובאמצע כל דף הדביקה עיגול נייר צבעוני ורשמה כותרת כמו ״כמה ג׳ינג׳ים צריך כדי לנצח במירוץ שקים״ או ״אם אין לחם, שיאכלו עוגות גזר״ עם תמונות מתחרות אכילת עוגות הגזר.
את העמודים הבאים היא הקדישה לאוסף של תמונות משפחתיות נפלאות, עם משפחות ג׳ינג׳יות לחלוטין, משפחות של ילד ג׳ינג׳י יחיד חבוק מכל הכיוונים במשפחה בלונדינית אוהבת, ותמונה מסתורית מבחינה גנטית של שני בנים ג׳ינג׳ים מהממים מוחזקים על ידי הוריהם שחורי-השיער שחייכו בגאווה למצלמה. גזר התקדרה לרגע.
-״את מאוד מאוכזבת שהשומר לא הגיע לפסטיבל אתמול?״ חולדה שאלה בעדינות.
-״מממ… מה?״ גזר התנערה ממחשבותיה. ״אה, לא״. היא חייכה. ״פעם הייתי מתאכזבת, אני יודעת. אני זוכרת איך כעסתי כשהוא פספס את חגיגות ה-50 שלי.״ חולדה הנהנה, היא זכרה. ״אבל עכשיו, בכנות, אפילו לא חשבתי עליו. אני מבינה את זה. פסטיבל הג׳ינג׳ים הוא אירוע ענק בשבילי, אבל בשביל תל אביב או ירושלים זו לא יותר מהתאספות. אני בטוחה שהיה איזשהו מקרה חירום שדרש את תשומת לבו אתמול, אולי פרדס חנה-כרכור שכחה שוב איפה היא גרה. או שגבעתיים ורמת גן שוב רבות על מי יותר גדולה ומי יותר חשובה. אבל אני אשלח לו עותק של אלבום התמונות״.
-״אז למה נראית כל כך עצובה פתאום?״ שאלה חולדה.
-״השומר לא חסר לי אתמול, אבל מישהי אחרת כן חסרה לי.״ ענתה גזר ונישקה את חולדה על לחיה. עכשיו זה היה תורה של חולדה להיראות מדוכדכת. ״היי, הכל בסדר! אני לא כועסת. אני יודעת שיותר קשה לך לחצות אליי מאשר לי אלייך. כנראה דווקא בגלל שאני ׳הרבה יותר קטנה׳״. היא גלגלה עיניים והרימה את ידיה כדי לייצר מרכאות באוויר. ״פשוט התכוונתי שהתגעגעתי אלייך״. חולדה נראתה כאילו היא עומדת לבכות, מה שגרם לגזר להתיישר, ולהרים קצת את קולה. ״היי! עיניים לפה״. היא הרימה את הסנטר של חולדה לכיוונה, מביטה עמוק לתוך עיני הבורדו היפות שלה. ״אני לא מאשימה אותך. אני פשוט חולקת את הרגשות שלי, זוכרת? אנחנו לא צריכות לפחד לדבר על הדברים הקשים״.
- ״את צודקת.״ חולדה ניגבה את עיניה וחייכה. ״ואני יודעת שאת מעדיפה להיות פה איתי מבכל מקום אחר בעולם בלעדיי.״ היא דיקלמה.
- ״כל הכבוד, קטנטנה״.
- ״שידורים חוזרים של ׳קרובים קרובים?״
- ״תמיד״.
הן התכרבלו על הספה תחת שמיכת עצי הזית הירוקה והפלאפית של חולדה וחיכו לרגע שיוכלו לצעוק יחד ״פתוח!״