Work Text:
המעבדה לגלים במכון להנדסה וקסם שכן באחד מהצריפים על רגלי תרנגולת 1 הפזורים ביער של הפקולטה לקסם בסיסי. אשפית המעבדה, סשה פרִיווַלוֹבַה, ניהלה אותה כבר שני סמסטרים ועם הזמן הרגישה יותר בטוחה בתפקיד שלה.
את החופשה שבין הסמסטר השני והשלישי היא השקיעה בתיקון, תחזוקה השלמה ושדרוג של הציוד. הכל נבדק ביסודיות, האבק נוקה וקופסאות סודרו בארונות. המעבדה היתה מוכנה ואפילו נשאר קצת זמן להשתעמם.
אז הגיעה המהומה של השבוע הראשון. לקורס נרשמו הרבה יותר סטודנטים מהצפוי. סשה נאלצה להכניס שתי קבוצות במקביל. גם אחרי זה היו הרבה שלא הצליחו להירשם וצבאו על הכניסה לצריף הישן בתקווה שיתפנה מקום. היו שם גם סטודנטים שנרשמו אבל לא לקבוצה שהיתה נוחה להם וקיוו שיתפנה מקום בקבוצה אחרת. אם זה לא היה מספיק, היו שהספיקו לריב עם השותפים שלהם וביקשו להתחלף. הסמסטר הזה הבטיח הרבה עבודה ברישום, מנהלה והתמודדות עם סטודנטים מתוסכלים.
באותו בוקר סשה היתה שקועה בפתרון בעיית שלושת הסטודנטים במרפסת הצריף. מגלגלת את תפוח הזהב על מגש הכסף2 שלה לכאן ולכאן, מנסה לשבץ את כולם לשביעות רצונם. זוג סטודנטים קרא לה לעזרה.
הקרוּגוֹצ'וֹרְט* שלהם יצא מאיזון. זה היה מתקן פשוט, שהיה במעבדה הרבה לפני סשה. אולי אפילו לפני בַּאבַּה יַגַה 3 , המנהלת האגדית של המעבדה. דגם ק1 הפשוט כלל שתי זרועות פליז מוברשות, גלגל שיניים לכיוון מדויק של קוטר המעגל וגביש קסם קטן בקצה. בצידו השני הוא היה מחובר למנוע סיבובי פשוט. תפקיד הקרוגוצ'ורט היה לצייר פורטלים למימדי כיס. את מימדי הכיס שנוצרו נדרשו הסטודנטים למדוד כתלות בקוטר הפתיחה של קרוגוצ'ורט.
עכשיו הוא צייר עיגול מעוות עם קצוות לא ישרים, מה שפגע באיכות המדידה. לא תקלה מורכבת. בסך הכל השתחרר איפשהו בורג ונדרש להדק אותו. סשה שלפה משרוולה את המברג המתכוונן החביב עליה והתחילה להדק ברגים. מאחוריה היא שמעה את קולות הסטודנטים הנרגנים.
"זה יקח עוד הרבה זמן?"
"אנחנו לא נספיק לסיים!"
"יש לנו עוד שלושה סעיפים!"
"יתחשבו בזה בציון?"
סשה עשתה כמיטב יכולתה להתעלם מההערות וסיימה להדק את הברגים.
"על הציון תדברו עם המדריכה שלכם." היא צעדה לאחור. "תנסו עכשיו."
דבר לא השתנה. קצוות המעגל היו משוננים ולא אחידים.
"זה עדיין לא טוב!" קבעה הסטודנטית.
"אוף. שום דבר לא עובד פה. אי אפשר לעשות ככה מעבדה!" התרתח השותף שלה.
אחד משלושת הסטודנטים שחיכו לה בחוץ נכנס למעבדה. "אפשר בבקשה לסיים איתנו? יש לנו הרצאה בקסם אנליטי עוד מעט."
"לא, אנחנו קודם! אנחנו צריכים להמשיך בניסוי!" השותף הכועס האדים אפילו יותר.
סשה הנידה בראשה וחזרה לקרוגוצ'ורט. שלוש זוגות עיניים עקבו אחרי סשה כשהיא מנסה לנדנד כל חלק בנפרד כדי לזהות את מקום התקלה. כל חלקי הקרוגוצ'ורט היו מהודקים היטב. החיבור למנוע, לעומת זאת, היה רופף. המברג המתכוונן של סשה חזר לפעולה. גם אחרי שהיא עברה על כל הברגים שחיברו את המחוגה אל המנוע, החיבור הרגיש רופף ותוצאות הניסוי לא היו מספיק טובות.
שני הסטודנטים שעד כה המתינו בחוץ הצטרפו גם הם למעגל סביב סשה. הסטודנטים שעבדו בשולחן ליד התלוננו על צפיפות. אנסטסיה המדריכה באה לברר מה הבעיה.
רבע שעה של הרגעה וחיפוש פתרון הסתיימו כאשר אחד הזוגות האחרים סיים את המשימה מוקדם ואיפשר לזוג חסר המזל להשתמש בעמדה שלו. עוד עשר דקות אחרי זה שלושת הסטודנטים נשלחו למזכירות להרשם לקבוצות שהתאימו להם.
סשה נשמה לרווחה. היה לה זמן עד למחרת בבוקר לתקן את המכשיר הסורר, אחרת לא יהיה מספיק ציוד לניסויים. סטודנטים לא מרוצים מתלוננים. הם בדרך כלל מתלוננים לכל מי שיקשיב. מר צארביץ', הסגן למנהל של הפקולטה לקסם בסיסי, בטוח יקשיב. הוא גם יבטיח להם שיטפל. הטיפול שלו יהיה לגעור בה ולא לאשר קניה של ציוד חדש עד להודעה חדשה.
השיעור הסתיים והסטודנטים עזבו את המעבדה שעכשיו היתה מלאה בציוד מבולגן, ערמות של דפים, אוויר דחוס ושקט מצלצל.
אחרי מחשבה, סשה פנתה ללכת למעבדה לקסם בסיסי לבקש עזרה מדאנילה אשף המעבדה. הוא היה המומחה למכונות האלה והיא הייתה בטוחה שיפתור את הבעיה תוך דקות ספורות. הדרך בין הצריפים עברה בשבילים מתפתלים, בצל של עצים גבוהים שבין הצמרות שלהם הסתנן אור שמש נעים. ציפורים צייצו על הענפים. סשה הגיעה לצריף של דאנילה במצב רוח מרומם.
דאנילה לא היה בצריף שלו. על הדלת היה מודבק פתק: "יצאתי לחופשה מעבר לים. שלחו הודעה במגש אם ברצונכם שאביא בושם, משי או פרח אקזוטי."
סשה גררה רגליים בחזרה לצריף שלה בַשביל המתפתל ביער. בראשה היא עברה על החלקים השונים של המכונה וניסתה לחשוב מה היא פספסה כשניסתה לתקן אותה. בַשביל החוצה הלך דוֹרוֹפֵיי, אשף מעבדת פרוייקטים. בידו האחת הוא החזיק ארגז כלים גדול, בידו השניה מתקן מורכב מקופסת פרספקס, ידית של דלת, תעלת מיזוג, כמה גבישי קסם בצבעים שונים, וחתיכות וילון. אחריו דשדש תנור רוסי גדול עם מקום לאפיה ומיטה מוצעת עליו 4 .
"סשה!" הוא נפנף לה בשמחה.
"דורופיי!" היא רצה אליו והקיפה את התנור. "מאיפה השלל?"
"זוכרת שפרופסור יֵמֵלין יוצא לפנסיה ומפנה את המעבדה? כדאי גם לך ללכת לראות אם יש לו ציוד שאת יכולה לקחת למעבדה שלך." הרעיון של ללכת למעבדה שנסגרת ולאמץ ציוד היה עדיין חדש לסשה וגרם לה לאי נוחות מסוימת. היא הייתה מצפה שהכל יחזור למחסן מרכזי, יעבור מיון וימסר לפי הזמנה מסודרת. במקום זה, היא הרגישה כמו נשר העוקב אחרי חיה חולה. אבל המהנדסים הוותיקים ניצלו את ההזדמנות בשמחה. היא החליטה לשמוע לעצתו וללכת לבדוק את הנושא בימים הקרובים.
"היי!" אמרה סשה לתנור.
"שלום, יקירה!" אמר התנור והוציא ענן עשן קטן. "רוצה פירושקי? הם משכיחים כל עצב."
"אני אשמח לקחת אחד לאחר כך." אמרה סשה.
היא הושיטה את היד ופירושקי התחילו לעוף היישר לתוך השרוול הרחב של חולצתה. אחד אחרי השני, עוד ועוד ללא הפסקה.
"היי! רגע! זה יותר מדי! זה מספיק! תודה!"
"לבריאות!" ענה התנור בעליצות וזרם הפירושקי פסק. "תאכלי ותראי שהצרות שלך לא גדולות כמו שאת חושבת."
"בתאבון." חייך דורופיי למראה של סשה ששקלה את השרוול שלה, מלא עד אפס מקום בפירושקי.
סשה הפעילה את הלחש וניערה קלות את השרוול כדי להכניס את השלל לכיסי המרחב התפורים בתוכו.
"אבל למה את עצובה היום?" דורופיי שאל.
סשה סיפרה לו על הקרוגוצ'ורט אותו היא חייבת לתקן עד מחר, אחרת לא יהיה לסטודנטים מספיק ציוד לעבוד.
"אני יכול להציץ," אמר דורופיי, "אבל אין לי הרבה זמן. אני צריך להביא את התנור והקופסה לסטודנטים שלי."
הם פנו לעבר הצריף של מעבדת הגלים.
"מה המטרה של הקופסה?" התעניינה סשה בזמן ששלושתם עשו את דרכם חזרה למעבדת הגלים.
"אנחנו הולכים להכין פופקורן בעזרת מיקוד קרני אור על כל גרעין בנפרד ובו זמנית. התזמון כמובן בעזרת קסם." אמר דורופיי בגאווה. הוא מאוד אהב את היצירתיות של הסטודנטים שלו.
"תקרא לי לראות כשזה יעבוד."
"ברור!"
דורופיי בחן את הקרוגוצ'ורט מכל הכיוונים והודיע שמה שהוא היה עושה זה לפרק ולהרכיב את כל הברגים. מכיוון שהיא כבר עשתה את זה, ככל הנראה מדובר בתקלה רצינית בציר המנוע. משהו שדורש לפרק את המנוע לחלקים ולבדוק אותו לעומק. לא משהו שאפשר לתקן בקלות עם הכלים שיש במעבדות של המכון לקסם בסיסי תוך שעות בודדות.
הוא התנצל, אסף את הכלים, את הקופסה לפופקורן וקרא לתנור, שחיכה בסבלנות במדשאה שמחוץ לצריף, ללכת אחריו. הם המשיכו אל המעבדה לפרוייקטים וסשה נשארה לבדה, ממשיכה לשחק עם הציר המשוחרר של המנוע בהיסח דעת. היא כבר הושיטה את היד אל מגש הכסף שלה, לשלוח הודעה למדריכים של מחר ולנסות לבדוק אם אפשר לדחות חלק מהסטודנטים ליום אחר, כאשר הדלת נפתחה לכדי סדק שהספיק רק לראשו של אנטולי מהמעבדה לתופעות קסם נדירות להשתחל פנימה.
"אוכל?" הוא שאל.
"כן." סשה הנהנה. בטן ריקה לא עזרה לפתור בעיות. "סָמוֹבְּרַנְקַה 5 ? "
"יאללה." הסכים אנטולי.
בארוחת הצהריים סשה סיפרה לאנטולי על הבעיה עם הקרוגוצ'ורט. על דאנילה שיצא לחופש. ועל האיבחון הקודר של דורופיי.
"את יודעת," אמר אנטולי בין ביס לביס והצביע עליה עם חתיכת צ'יפס, "את צריכה ללכת לבקר במעבדה להנעה ושריפה."
"מה הקשר?"
"יש לי עכשיו סטודנט שעושה תואר משולב בתעופה וקסם בסיסי. הוא סיפר לי ששותף שלו עשה פרוייקט אצל מישהו בפקולטה למכונות וניסים. אז המנהל מעבדה שלו פעם הלך להתייעץ עם המהנדסים של הנעה ושריפה. הוא אמר שהם מאוד נחמדים ומאוד מקצועיים. אם תלכי ותצליחי ליצור איתם שיתוף פעולה, אז כל המעבדות של קסם בסיסי ירוויחו מזה."
סשה ערבבה את מנת המוקפץ השומני מדי שלה עם המזלג החד פעמי. בפעם הקודמת שאנטולי שלח אותה לדבר עם מישהו, לקח לה יומיים לעבור ממעבדה למעבדה, ממכון למכון ומחוקר לחוקר עד שמצאה את מה שהיא היתה צריכה. מצד שני לא היה לה רעיון טוב יותר כרגע .
סשה נכנסה למתחם מעבדות שריפה והנעה בשעת אחרי הצהריים מוקדמת. לפני שהיא הספיקה להתמצא ולהבין איפה המשרד של המנהלת, אזעקת אש פילחה את האוויר, קוברת בתוכה את צפצוף המיקרוגל שבדיוק סיים לחמם אוכל במטבחון הקטן שליד הכניסה.
שלושה אנשים בבגדי עבודה חרוכים ופנים מפויחות פרצו מתוך אחת הדלתות במרכז אל המסדרון הרחב. מנורה אדומה הבהבה בבהילות מעל המשקוף. הם הזדרזו לסגור את הדלת אחריהם, עוצרים מעשן שחור סמיך לברוח יחד איתם למסדרון.
האנשים שהיו באותו הזמן במסדרון ובמטבחון לא הנידו עפעף. מישהו הוציא את האוכל שסיים להתחמם במיקרוגל והצטרף למעגל השיחה ליד מכונת הקפה.
הדלת שמול המטבחון נפתחה ומתוכה הציץ ראש של אישה עם שיער קצר וקוצני בצבע אדום.
"יורי, הכל בסדר?" היא צעקה לעבר הקבוצה המפויחת.
"הוא שוב התפוצץ..." צעק אחד המפוייחים, ככל הנראה יורי.
"רגע! אני לא שומעת!" הראש הקוצני האדמדם נעלם לרגע במשרד ורעש האזעקה דמם, משאיר צלצול רפאים באזניה של סשה.
"מה אמרת?" האישה יצאה מהמשרד.
"הכל כרגיל." נאנח יורי, הוציא מטפחת מהכיס ומרח קצת את הפיח על פניו. שני המלווים שלו הנהנו בראשיהם בהסכמה מהולה ביאוש קל.
"הממ..." האישה עם השיער האדום שילבה את ידיה מאחורי גבה. היא לבשה חולצה אדומה עם דוגמה של נוצות, מכנסי עור אדומים ונעלי עבודה מעור בצבע אדום. היא היתה גבוהה, אבל גבה היה כפוף כך שפניה היו כמעט באותו הגובה עם פניה של סשה. היא משכה את צווארה קדימה. אפה הגדול והעקלקל השלים את הדמיון שלה לעוף גדול. היא סובבה את ראשה מצד לצד ועצרה את מבטה על סשה.
"שלום!" היא קרקרה.
"שלום..." אמרה סשה בקול קטן, עדיין מתאוששת מקבלת הפנים הרועשת.
האישה באדום סרקה את סשה מכף רגל ועד ראש. "ומי את?" היא שאלה לבסוף.
"אה... אני סשה... אה... אלכסנדרה פריבאלובה... אה... יש לכם שריפה... לא כדאי להתפנות?"
"המממ... יורי, הכל בסדר?"
"כן. תכף הוא יסיים לבעור ונלך לנקות." הבטיח יורי. המלווים שלו כבר נדבקו עם פניהם לחלון הקטן שבדלת שמעליה הבהבה נורה אדומה והחליפו רשמים כשהם מצביעים על משהו בתוך החדר. עשה רושם, שמה שבער שם, עשה את זה באופן מעניין ומרגש.
האישה באדום משכה בכתפיה והחזירה את מבטה לסשה, מטה את ראשה מעט הצידה.
"הכל תחת שליטה, כפי שאת רואה." היא הושיטה יד אחד לסשה. "אני ז'אר פְטִיצַה 6 , אני המנהלת פה."
"נעים מאוד, אני סשה." היא לחצה את היד המושטת והציצה שוב בחשדנות בקבוצה הנלהבת שהתגודדה ליד החלון הקטן. "אני אשפית מעבדה בפקולטה לקסם בסיסי."
"נעים מאוד." ז'אר ספק הנהנה ספק קדה לסשה. "ומה מביא אותך לפה?"
"הייתה לי בעיה באחת המכונות ואמרו לי שאולי אתם תדעו לעזור לי."
"איזה מכונה?"
"הקרוגוצ'ורט."
"פפפפטט!" ז'אר הניפה את זרוע בביטול, שרוולה הרחב עם דוגמת נוצות התנפנף כמו כנף גדולה. "תני לזה להישרף! הדברים האלה כל כך זולים. פשוט תקני חדש."
"אמ.."
"מה?"
"אין לנו תקציב לזה." הודתה סשה במבוכה.
ז'אר בחנה אותה שוב. "הפקולטה לקסם בסיסי? מה זה - מעבדות סטודנטים?"
סשה הנהנה והסמיקה.
"טוב. ננסה לעזור." היא פנתה לעבר המטבחון וקראה, "אִיגְנַטִיְי, בוא רגע."
האיש שאכל פסטה מהקופסה שהרגע סיימה להתחמם במיקרוגל, משך את המנה הנוכחית שלו לתוך הפה בקול אוושה רועם והשפריץ רוטב אדום לכל הכיוונים. הוא הניח את הקופסה ופנה אליהם.
"במה... " פיצוץ גדול נשמע מהצד הרחוק של המסדרון.
קול אזעקת אש המוכר פילח שוב את הבניין. קול גברי רדיופוני ורגוע בצורה מטרידה הכריז, "פרצה אש במבנה. יש לצאת מהמבנה." שוב ושוב. ברגע הבא ז'אר ואיגנטיי החזיקו מטפים ורצו אל עבר הפיצוץ. סשה לא היתה בטוחה מתי היא זימנה את המטף ומתי התחילה לרוץ אחריהם. אחר כך היו להבות מסונוורות ועשן שחור, צעקות וחרחורים, חום השריפה, מגוון ריחות של שרוף וטעם מלוח של דם על הלשון. היו דנדונים מסירנות הכבאית ומדים אדומים של יחידת הסְטְרֵלְצִי 7 של המכון. ואז אוויר צח בריאות ואור שמש שוקעת. ישיבה ארוכה על הדשא, תשאול ובדיקת נוכחות. היו בקבוקי מים חיים 8 וקרקור בבטן. היו פירושקי שסשה שלפה מהשרוול וחילקה לכל מי שסביבה. גם למפקד חולית סטרלצי שזיהה אותה מהפיצוץ שהיה שנה קודם לכן במעבדה של סשה. והיתה הבנה שאת הקרוגוצ'ורט היא כבר לא תתקן היום.
"אז את צריכה לתקן את הקרוגוצ'ורט שלך עד מחר?" שאל איגנטיי ולגם מבקבוק המים החיים כדי לשטוף את הביס האחרון מהפירושוק של סשה.
"כן. טוב. יש צרות גדולות יותר." סשה הסתכלה על הקיר הממוטט שסטרלצי הקיפו בסרט אדום-לבן עם רוּנות הרחקה.
"בואי נלך לראות את הקרוגוצ'ורט שלך."
"אחרי כל זה?"
"למה לא? אני ממש אשמח לתקן איזה קרוגוצ'ורט אחרי 'כל זה'."
"יש לו בעיה בציר של המנוע. איך תתקן אותו כל כך מהר?"
"לא יודע. אבל אני לא רוצה לשבת פה בחוסר מעש יותר."
הם הודיעו למפקד החוליה שהם עוזבים ופנו אל הצריף של סשה.
בחזרה במעבדת הגלים, סשה הפעילה את הקרוגוצ'ורט. המתקן שוב צייר מעגל מעוות עם קצוות משוננים. מרחב הכיס שנפתח היה לא יציב. איגנטיי כיבה את המכונה ובחן אותה היטב מכל הצדדים. הוא הניד את ראשו מצד לצד והסכים שמדובר בתקלה מורכבת שתצריך את הכלים שלו במעבדה להנעה ושריפה. הוא עזר לסשה לנתק את המחוגה מהמנוע של הקרוגוצ'ורט ולקח קופסה ריקה מהמחסן. בזמן שהוא ארז את החלקים ושירטט רוּנות הגנה ושלמות, סשה ניתקה את המנוע מהחשמל. היא סובבה את המנוע והציצה בציר שלו פעם אחת אחרונה לפני שתארוז גם אותו לשינוע. בין הציר המחובר למנוע למתאם של המחוגה בלט בורג קטנטן שהיא פספסה בכל הפעמים הקודמות שהיא בדקה. היא שלפה שוב את המברג המתכונן שלה והידקה את הבורג הקטן.
"תן לי רגע את המחוגה." היא ביקשה מאיגנטיי.
הם חיברו חזרה את הקרוגוצ'ורט והפעילו אותו.
סשה בהתה במרחב כיס המושלם שנוצר במשך דקות ארוכות. היא נשכה את שפתיה ונשמה עמוק. היא לא היתה בטוחה אם היא הרגישה הקלה או מבוכה.
איגנטיי טפח על גבה בידידותיות.
"בואי. אני חושב ששנינו זקוקים לכוסית מי אש."